הסכמה על זהות המומחה מטעם בית המשפט
כאשר ממונה מומחה מטעם בית המשפט, אף כזה שאינו ממונה בהסכמת הצדדים, רצוי למנות מומחה שזהותו מוסכמת על הצדדים. מותר לצדדים להשמיע עמדתם בעניין זהות המומחה, ובית המשפט רשאי להתחשב בעמדתם, אפילו לאחר שכבר מונה המומחה.
כך קבע בית המשפט העליון ב- רע"א 7843/00 חדווה בר ישי נ' איתן חברה לביטוח בע"מ (4.3.01), פס' 7 להחלטת השופטת ט' שטרסברג כהן:
אכן, כאשר עומד בית המשפט למנות מומחה, רצוי למנות מלכתחילה מומחה בהסכמה, אם ניתן הדבר לעשותו, וזאת, כדי למנוע התדיינויות, משקעים והרגשת אי נוחות של צד זה או אחר. אלא שאם לא ניתן הדבר, ימנה בית המשפט מומחה מתוך רשימת רופאים מומחים ששני הצדדים יחד יגישו לו, או מתוך רשימות הנמצאות באמתחתו של בית המשפט. בכל מקרה, על בית המשפט לעשות כל שביכולתו על מנת לוודא שהמומחים המתמנים על ידו ידועים כמומחים בתחומם, כשמומחיותם, מקצועיותם, הגינותם וניטרליותם, אינן שנויות במחלוקת.
ראה גם פס' 12 לפסק דין השופט צ' זילברטל ב- רע"א 8768/15 פלוני נ' AIG חברה לביטוח בע"מ(1.5.16):
אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ככלל רצוי, ויש לשאוף לכך, שזהות המומחה שממנה בית המשפט תהיה מקובלת ככל שניתן על הצדדים, על מנת ליתן לכל אחד מהם תחושה כי זכה ליומו בבית המשפט. באופן כללי, ככל שהדבר ניתן, מוטב כי מהלכים דיוניים יבוצעו בהסכמה בין הצדדים. אין ספק כי ניהול ההליך מתוך שיתוף פעולה של הצדדים ובהסכמתם מייעל בדרך כלל את התקדמות התיק, מונע מחלוקות וצורך להכריע בהן ואף מוסיף לתחושתם הטובה של בעלי הדין; וכפי שציין בית משפט קמא, זוהי גם הדרך הרצויה כאשר מדובר בהחלטה על מינוי מומחה.
בית המשפט העליון סייג זאת במקרים שבהם היכולת להגיע להסכמה היא מורכבת ביותר ומלווה בקשיים. כך למשל, כאשר קיימים מומחים מעטים בלבד; כאשר מדובר בתחום מומחיות שבו ישנן שתי אסכולות מרכזיות אשר להבדלי ההשקפות ביניהן יש השלכה על המחלוקת. (פס' 13 לפסק הדין).
מינוי מומחה אינו דבר של מה בכך, ולכן חשוב לתת לצדדים להשמיע את דעתם על זהותו של המומחה ואישיותו. ראה גם פס' 3 לפסק דין הרכב השופטים ש' לוין, ת' אור, א' ריבלין ב- רע"א 751/01 ליאור כהן נ' מדינת ישראל המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר (31.12.01):
אכן, מינוי מומחה לפי תקנה 130 אינו צריך להיעשות על דרך השגרה ובלשון תקנה 130 הנ"ל יתמנה מומחה בגדרה "לאחר (שבית המשפט) נתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם"; הטענות שבעלי הדין יכולים לעורר נגד המינוי יכול ותהיינה קשורות לעצם הצורך במינוי, הן לשלב המינוי והן לאישיותו של המומחה;
בית המשפט העליון קבע, כי אף לאחר שבית המשפט כבר החליט על זהות המומחה, רשאים הצדדים להגיש השגותיהם על המינוי, וראוי כי בית המשפט ישמע את השגותיהם. ראה בעניין זה האמור בפס' 14 לפסק הדין רע"א 8768/15 פלוני נ' AIG חברה לביטוח בע"מ (1.5.16) הנ"ל:
לבית המשפט הדן בתיק סמכות וחובה להפעיל את שיקול דעתו, ומקום בו נמצא כי הסכמה אינה אפשרית או אינה כדאית, הוא יכול לכפות על הצדדים החלטה דיונית, גם מבלי לחתור תחילה להשגת הסכמתם, לאחר שניתנה להם האפשרות לטעון בנושא. עוד יוער, כי לצדדים שמורה הזכות להשיג על החלטת הערכאה הדיונית בעניין זהות המומחה שמונה בסופו של דבר (שכן לעיתים אין בית המשפט מודע לקיומה של מניעה למינוי מומחה מסוים וההשגה מבשילה רק לאחר שנודע דבר המינוי), ולהעלות טענותיהם בפניה בעניין זה, כפי שנעשה אף בענייננו. במקרה זה, ראוי כי בית המשפט יישמע את השגות הצדדים, ככל שקיימות, במסגרת בקשה מתאימה שתוגש, וייתן החלטתו תוך התחשבות בטענות אלה (והשוו: רע"א 2104/12 פלונית נ' ד"ר וינברג (1.5.2012)).
לפי זאת, יש ובית המשפט אינו מודע לקיומן של עובדות הידועות לצדדים, ומן הראוי כי אלה יהיו בין שיקולי בית המשפט בבואו ליתן החלטה אם למנות מומחה מסוים, ואף בבואו לשקול אם לבטל החלטה על מינוי מומחה שזה עתה ניתנה.
