סכנת נשירה של אריחים ממעטפות בנייני מגורים

ברחוב השקד בנהריה, כמו גם במקומות רבים נוספים, נבנו בנייני מגורים שחופו בחיפויי חוץ מסוג פסיפס. כך גם קרה ברחוב מנדל זינגר בחיפה.

בחלק ניכר מהבניינים מחופי הפסיפס, נושרים אריחים מקירות החוץ, ויוצרים בכך פגם אסתטי, פגם בניה תפקודי בכך שלאחר הנשירה יש סיכוי גבוה לחדירת רטיבות לבניינים, וסיכון בטיחותי; אמנם אבן הפסיפס זעירה, ס"ה 3x4 סמ"ר או מידות דומות, אולם הנשירה מגובה רב מסוכנת. בנוסף, לפעמים הנשירה היא של מספר אבנים ביחד, ולפעמים הנשירה היא עם שכבות הרקע – דבק, טיח, בטון. לעתים נושרים גושים העלולים להסב נזק לכל מה שמצוי על הקרקע בסביבתם.

לגבי בניין המגורים ברחוב השקד 8, שאינו יחיד בסוג החיפוי שלו, התנהל הליך משפטי בכל הערכאות המשפטיות – החל בבית משפט השלום וכלה בבית המשפט העליון בנושא חיפויי הפסיפס.

בבית משפט השלום, לאחר מאבק ממושך, יצא הקבלן כשידו על העליונה בזכות טענת ההתיישנות – אך בית המשפט המחוזי בחיפה, שדן בערעור על פסק הדין, ביטל את פסק הדין של בית משפט השלום, וזיכה את התובעים בעלות החלפת ציפויי החוץ. החלטה חשובה זו נומקה בכך שלא חלה התיישנות. אכן, נשירת אריחי פסיפס בודדים ממעטפת הבניין התגלתה כבר בשלבים הראשונים ולגביה חלה התיישנות, אך טענת התביעה העיקרית הייתה אחרת, והיא, שמדובר בנזק אחר ולא בליקוי קוסמטי של נשירת אריחים מקומית. הנזק נגרם בגלל כשל מערכתי – כגון - מידת כיסוי הברזל קטנה מהמינימום שבתקן הישראלי ובשל כך נגרמה קורוזיה [חלודה] שדחקה בכוח רב את שכבת בטון הכיסוי לברזלים אשר נועדה להגן על הברזל, וכך ניתק ונשר ארצה הבטון עם הפסיפס.

לבדיקתי, כך קורה גם בבניינים נוספים בנהריה, וגם ברחוב השקד 10 הוגשה לאחרונה תביעה דומה. נבדקו על ידי בניינים נוספים, ברחוב זינגר בחיפה [שם מתנהלת תביעה] וברחוב השקד 35 בנהריה – שם מתגבשת עמדה משפטית.

לא רק הפסיפס מועד לפורענות. גם חיפויי אבן אחרים [כגון: חיפויי אבן טבעית, חיפויי אבן מלאכותית] - מתגלים כלא מתאימים לדרישות התקנים, ולפעמים הם מהווים סיכון כמעין פצצה מתקתקת, מבלי שניכר דבר, מבלי שנדלקת נורה אדומה בצורת נשירה חלקית, או: כתמים שחורים או סדקים בין שכבת החיפוי לשכבות הרקע.

ברחוב השקד 8 בנהריה, שם תואר לעיל ההליך המשפטי עד לשלב של פסיקת בית המשפט המחוזי, הנתבעים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון - אך נדחו, וחויבו לשלם הוצאות, כך שפסק דינו המלומד של בית המשפט המחוזי בחיפה נותר יציב על כנו, ואף חוזק על ידי גיבוי מנומק של בית המשפט העליון, וסכום מעל מיליון ₪ שולם לדיירים.

דברים אלו לא היו נכתבים, לו לא הייתי מבחין בבדיקותיי באתרים שונים בכל רחבי הארץ - בסכנה מוחשית ומיידית, לדיירים ולכל הבאים אליהם.