תפריט חיפוש

המלצת התקן הישראלי

11 ינואר, 2021 |
ד"ר אברהם בן עזרא

אין ספק כי ההוראות הכלולות בתקן ישראלי מחייבות מוכר דירה כלפי הקונה. עליו להקפיד ביישום הוראות התקן בביצוע התכנון והבניה. אל שלעתים בא התקן וקובע הנחיות כלליות אשר הן בפירוש רק בדרגה של המלצה ואינן חובה – מה הדין במקרה זה?

הדעות חלוקות, ולפי גישה א' מה שאינו חובה חקוקה אינו מחייב. לפי גישה אחרת, על הקבלן לבצע את התכנון והבניה לפי כללי המקצוע הטובים גם כשאין הוראה בתקנות או בתקנים לביצוע ברמה המכונה בדרך כלל: "GOOD PRACTICE".

ראה להלן דבריו של השופט חגי ברנר, בית המשפט השלום בתל אביב בת"א 22962/04 כדלקמן:

 “20.     המומחה כמוס קבע בחוות דעתו כי המרחקים בין הכלים הסניטרים במקלחת הורים אינם בהתאם להמלצות הישימות בת”י 1205, אך הואיל וההמלצות אינן מחייבות, אין מקום לקבוע ירידת ערך. בחקירתו אישר המומחה כי מוטב לדיירים שהמרחק יהיה לפי ההמלצה וכי “בתוך חדר החדר הקיים, אין מספיק מקום בשביל למקם את הכלים בצורה שהיא תעמוד בהמלצות” (ע’ 10 לפרוטוקול).

אין בידי לקבל את קביעתו של המומחה שאין המדובר בליקוי רק משום שמדובר בהמלצות ולא בתקן מחייב. אם קבלן סוטה מכללי מקצוע טובים (good practice), מוכרים ומקובלים, מהווה הדבר ליקוי גם אם אין בעניין זה תקן מחייב. העדרו של תקן בתחום מסוים אינו מסיר מהקבלן את חובתו לבנות את הדירה על כל חלקיה באופן מקצועי ומיומן, כך שניתן יהיה להשתמש בה למטרות מגורים בלא כל הפרעה, אי נעימות או מגבלה כלשהי. כך למשל, אין צורך בתקן הקובע כי קירות הדירה חייבים להיות ישרים, כדי שהקבלן יחויב ברשלנות אם יבנה דירה שקירותיה עקומים. קביעתו של תקן מסייעת בקביעת אמות מידה אובייקטיביות, בנות מדידה, שחריגה מהן תחייב את הקבלן בנזיקין או בגין הפרת חוזה. הא ותו לא. העדרו של תקן אין פירושו שהקבלן יכול לעשות ככל העולה על רוחו באותו תחום שלא הוסדר בתקן, אלא רק שהקונה לא יוכל לטעון כי קיימת לו עילה של אי התאמה על פי החלופה השנייה מבין חלופות המשנה של ס’ 4(א)(1) לחוק המכר דירות, העוסקת באי התאמה לתקן רשמי. כדברי המלומד א’ זמיר: “…ייתכן שבדירה יימצא פגם שמקורו בביצוע רשלני של עבודה כלשהי, מבלי שהדבר יהווה סטייה מהמפרט או יהיה מנוגד לתקן או לתקנה כלשהם” (א’ זמיר, חוק המכר (דירות) ע’ 389). ברוח זו נקבע בשורה של פסקי דין כי הקבלן יחויב בנזיקין גם אם לא היה תקן מסוים שיסדיר את אותו סוג מסוים של עבודה. ראה ת”א (חי) 934/85 ורדי נ. מליבו ישראל, בעניין היעדר דיפון בחול מתחת לאמבטיה וכן ת”א (י-ם) 469/88 זעפרני נ. רמט, שם נקבע, באותו הקשר ממש, מפי כב’ השופט צ’ טל:

הקונה זכאי לקבל מוצר מוגמר כראוי, בלי פגמים אסתטיים, אקוסטיים ואחרים, גם אם אין לכך ביטוי בתקנים. התקנים נועדו שלא יפחתו מהם אבל אין הם פוטרים את הבונה על פיהם מתיקון פגמים שלא נמנו”.

הקורא והמעיין מופנים אל תקן ישראלי 6250 משנת 2014 ולהלן תמצית התקן בשני נושאים:

  1. מעקים במרפסות ובגגות

תנאי סף הוא כי המעקים יהיו בנויים על פי התקן 1142 וכן על פי תקנה 2.100 שעניינה מעקה בבניין. לאמור, אין חולק כי כל מה שכלול בתקנה זו נכון לשנת 2014 הוא תקף על פי התקן ומחייב כתנאי סף. יש לכך חשיבות מיוחדת במיוחד לאור העובדה כי התקנות עוברות שינויים ורביזיות השכם והערב, והנה בא תקן ישראלי וקובע כי מה שידוע לו במועד חלותו בעניין התאמה לתקנה ספציפית הוא מהווה תנאי סף. [יש לפרש תנאי סף זה כבר תוקף גם במצב בו התקנה עברה שינוי, כל עוד התקן לא עבר שינוי שמאמץ במקום את הנוסח הישן משנת 2014 – נוסח אחר, ותנאים אחרים].

רמת "מגן אחד" היא המלצה לביצוע מעל דרישות התקן, והיא קובעת כי - "המעקים במרפסות ייבנו באופן שיאפשר לילדים לראות דרכם". מדובר בהוראה בטיחותית, כי אם הילדים רואים דרך המעקה מה שנעשה בחוץ, הטיפוס על המעקה מתייתר ורמת הבטיחות עולה.

  1. חלונות או/וגם פתחים 

ברמת "שני מגינים" כלולה ההמלצה כי – "כאשר קיימים רכיבים, בליטות או חללים שמידתם האופקית גדולה מ 2 ס"מ, המאפשרים טיפוס על המעקה, יינו המעקים במרפסות ובגגות בגובה 1.30 מ' מנקודת הדריכה".

מדובר בחידוש מרענן שהרי לפי תקן 1142 הדרוג המאפשר טיפוס הוא מעל 4.5 ס"מ, וכבר במועד שיצא חידוש זה בתקן 1142 – התרעתי במסגרת חוות דעת מקצועיות שערכתי, כי ילד יחף מטפס בקלות גם על בליטות קטנות מ 4.5 ס"מ...

לסיכום ייאמר כי אם נאמץ את גישת בית המשפט העליון [השופט צבי א' טל] כמצוטט לעיל וכן פסקי דין אחרים המאוזכרים לעיל, נגיע למסקנה כי התקן 6250 הוא מחייב את מוכר הדירה כלפי הקונה לא רק בתנאי הסף שהוא מציב אלא גם ברמת "מגן אחד" ו"שני מגינים".

 

טוען סינון...ajaxSpinner