פירוש נכון לסמכותו של המומחה לפי תקנה 90 לתקנות החדשות

פרשנות בעניין סמכויותיו של מומחה מטעם בית המשפט, על פי תקנה 90 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות.

פסק דין השופט ע' גרוסקופף, רע"א 4842/20 עיריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ (9.9.2020)

נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

עיקרי פסק הדין

בבית המשפט המחוזי, נדון עניין בו מונה שמאי כמומחה מטעם בית המשפט.

בפסקה 27 לפסק הדין צוטטה החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.7.19:

"בהחלטתו מיום 19.7.2019 קבע בית המשפט קמא כי "הצדדים יפעלו לפי דרישות המומחה, ויהיו רשאים להמציא לו כל מסמך רלוונטי שבידיהם, לרבות כתבי טענות וחוות דעת מומחים" (ההדגשה הוספה)."

בפסקה 7, 8 לפסק הדין תואר, כי המומחה הגיש חוות דעת, ולאחר שפירט מהן האסמכתאות ששימשו לחוות דעתו, הגישה המשיבה בקשה לפסול את חוות דעתו, בטענה כי זו נגועה בפגמים משמעותיים.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסל את חוות הדעת, ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור. 

בפסקה 24 פורט, כי בית המשפט המחוזי מצא שלושה פגמים בהתנהלות המומחה:
הראשון, המומחה התבסס על חוזי מכר שהגישו לו המבקשות, חוזים אשר לא גולו במסגרת הליכי הגילוי.

השני, המומחה נעתר לקבל את חוזי המכר, חרף הגשתם בחלוף המועד שקצב המומחה להגשתם.

השלישי, המומחה לא נתן החלטה ביחס לבקשת המשיבה להתעלם מחוזי המכר הללו.

ניתנה רשות ערעור, והערעור התקבל.

בפסקה 25 לפסק הדין שבערעור, דן בית המשפט במשמעותה של תקנה 114א לתקנות סדר הדין הישנות, שקבעה כי בעל דין שאינו מגלה מסמך - לא יהא רשאי להגישו כראיה מטעמו, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה הצדק סביר למחדל בעל הדין.

נקבע כי מתקנה 114א לא ניתן להסיק כלל, לפיו מסמכים שלא גולו בהליכי הגילוי אינם רלוונטיים, ואף לא ניתן להסיק כי חל איסור גורף להשתמש בהם לצרכים אחרים הקשורים במשפט.

עוד נקבע בפסקה 26 כי תקנה 114א אינה אוסרת על מומחה לפנות לצדדים בבקשה כי יעבירו לידיו מסמכים שלא גולו בהליכי הגילוי. 

עם זאת, הצגת המסמך למומחה אינה מכשירה את המסמך לשמש כראיה במשפט.

הסתמכות מומחה על מסמך שלא גולה

לדעתי, קביעת בית המשפט, לפיה הצגת מסמך למומחה אינה מכשירה אותו כראיה - אין בה כדי ליטול את עוקצו של השימוש במסמך שאינו מהווה ראיה. 

הרי ידועה ההלכה לפיה בית המשפט יטה לקבל את קביעתו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. 

כאשר מומחה מטעם בית המשפט מסתמך על מסמך שאינו מהווה ראיה במשפט, בפועל, ראיה זו כן משמשת כראיה במשפט. 

עצם העובדה שבית המשפט אינו מסתמך באופן ישיר על מסמך שאינו מהווה ראיה, אין בה כדי לשנות את העובדה שבית המשפט אימץ את קביעת המומחה שניתנה על בסיס מסמך שאינו מהווה ראיה.

בעל הדין שנמנע מלגלות את המסמך במסגרת הליך גילוי מסמכים, נהנה משני העולמות: גם מפתיע את הצד השני כשלא גילה את המסמך, וגם מפיק את התועלת המירבית מאותו מסמך, כאשר המומחה מסתמך על מסמך זה ובית המשפט מאמץ את קביעתו של המומחה.

ודוק: לפי קביעה זו, בעל דין שכנגד לא יוכל לטעון כנגד אימוץ קביעתו של המומחה על בסיס הטענה כי עשה כן על בסיס מסמך שאינו מהווה ראיה, שהרי נקבע כי מותר למומחה להסתמך על מסמך כזה. 

לכאורה לא בית המשפט הסתמך על המסמך הזה, אלא המומחה, אבל כאשר בית המשפט אימץ את קביעת המומחה, בכך ניתנה הוכשר מסמך זה כראיה בפועל.

יודגש עוד, כי לפי קביעה זו, בעל הדין המגיש את הראיה שלא גולתה למומחה, לא צריך לבקש רשות מבית המשפט להגיש את המסמך כראיה בהתאם לתנאי תקנה 114א. בעל הדין לא נדרש להראות כי היה הצדק סביר למחדלו, ואינו עומד בפני הסיכון כי יחויב בהוצאות כפי שמורה תקנה 114א סיפא.

כלומר, לא בית המשפט מרשה לבעל הדין להגיש את המסמך כראיה, אלא המומחה מכשיר את המסמך, כאשר הוא מבסס את קביעתו על אותו מסמך, ובית המשפט מאמץ קביעה זו.

נוצר מצב שלא ניתן לערער על פסק הדין, המסתמך על חוות דעת המומחה, שהסתמך על מסמכים שאינם ראיות, ועל "חקירות עדים", שכן מותר למומחה לעשות כן.

יצוין כי לבית משפט יש סמכות לקבל מסמך שלא גולה במסגרת הליך גילוי מסמכים. כאמור, תקנה 114א הקנתה סמכות זו, וכך גם תקנה 167 לתקנות סדר הדין הישנות, שקבעה, כי בית המשפט רשאי לדרוש מכל אדם הנוכח בבית המשפט להעיד או להראות מסמך המצוי ברשותו באותו מעמד, וכן גם תקנה 166 קבעה כי בית משפט רשאי להציג לעד כל שאלה שתיראה לו, ולשוב ולקרוא עד שכבר נחקר.

סמכויות אלה צריכות להיות מסורות רק לבית המשפט, ולא למומחה.

המומחה ממונה כעד מומחה בעניין מקצועי כלשהו; הוא בוחן עובדות ומעריך הערכות לפי המומחיות שלו. אין בכך כדי להקנות לו סמכות שיפוטית, המסורה לבית המשפט באופן ייחודי.

האובייקטיביות של המומחה נובעת מכך שהוא אינו בא מטעם אף אחד מהצדדים. באמצעות המומחיות המקצועית שלו, קובע המומחה מי מהצדדים צודק בטענותיו המקצועיות. 

כאשר מקנים למומחה סמכויות המוקנות לבית משפט, כמו חקירת עדים, קבלת מסמכים ללא תלות בשאלה אם הם כשרים לשמש כראיה, הדבר יוצר מראית עין של נקיטת עמדה לרעת הצד שפעולה זו אינה לטובתו.

בכך נפגמת האובייקטיביות של המומחה.

בפסקה 27 לפסק הדין ניתן למצוא סייג לקביעה שבו: צוטטה החלטת בית המשפט המקנה למומחה סמכות לדרוש מהצדדים לפעול לפי דרישתו, ולהמציא לו כל מסמך רלוונטי, ונקבע:
"במצב דברים זה, אף אם מי מהצדדים לא ראה מסיבה זו או אחרת לכלול את חוזי המכר בהליכי הגילוי, אין בדין הוראה המונעת ממנו מלהציג אותם למומחה. זאת ועוד, בנסיבות דנא בקשת המומחה לקבל לידיו את חוזי המכר אף תאמה כאמור את ההסמכה שניתנה לו מטעם בית המשפט. ויובהר, בית המשפט רשאי היה להורות כי המומחה יעיין רק במסמכים כאלה או אחרים, ואולם משלא ניתנה הוראה כזו, אין להסיק מניה וביה כי המסמכים היחידים שניתן להביא לפני המומחה מטעם בית המשפט הם אלה שגולו בהליכי הגילוי."

כלומר לפי האמור הקביעה כי רשאי מומחה לדרוש להציג לו מסמכים שלא גולו בהליכי הגילוי ולהסתמך על מסמכים אלה, נכונה רק על רקע ההחלטה המסוימת שניתנה בבית משפט קמא, המקנה למומחה סמכויות לעשות כן.

יצוין כי בית משפט המחוזי, אשר נתן את ההחלטה לפיה מוקנית למומחה הסמכות לדרוש מהצדדים לפעול לפי דרישתו, מצא כי שגה המומחה באופן שבו הפעיל את סמכותו.

למרות זאת, בית המשפט העליון קבע, כי בית המשפט המחוזי היה מנוע מלפסול את חוות דעתו, שכן המומחה פעל בהתאם לסמכות שניתנה לו.

עולה מכך, כי מידת הזהירות יפה בבוא בית משפט להקנות סמכויות למומחה.
יתכן מצב שבו המומחה יעשה שימוש בסמכותו באופן שאינו תואם את עמדתו של בית המשפט.

במקרה כזה, בית המשפט יהיה מנוע מלפסול את חוות הדעת, או חלקים ממנה.

יתכן כי בית המשפט יאלץ לקבל את קביעות המומחה מטעמו, אף כי דעתו לא תהיה נוחה מהאופן שבו הפעיל המומחה את סמכותו, ככל שלא ימצאו בקביעות המומחה טעויות מהותיות, שאינן רלוונטיות לאופן שבו הפעיל המומחה את סמכותו.

על כן מוצע כי תינתן פרשנות דווקנית לסמכותו של המומחה הקבועה בתקנה 90 לתקנות החדשות, לפיהן מומחה רשאי לדרוש מבעל דין להעמיד לבדיקה את נושא חוות הדעת, כך שסמכות זו לא תורחב על ידי החלטות המקנות לו סמכויות נוספות.

תקנה 88(א) סיפא לתקנות החדשות קובעת, כי בית המשפט רשאי לתת למומחה מזמן לזמן הוראות והנחיות בנוגע למילוי התפקיד. מוצע כי גם לכך תינתן פרשנות דווקנית, לפיה אין בהוראות ובהנחיות אלו כדי להקנות למומחה סמכויות נוספות מעבר לסמכות שניתנה לו בתקנה 90.

הפירוש המוצע הוא, כי בית המשפט רשאי לתת למומחה מזמן לזמן הוראות והנחיות, הנובעות משאלות ומנסיבות מסוימות ונקודתיות, העולות במהלך עבודת המומחה. בגדר תקנה זו אין להקנות למומחה "כרטיס פתוח" לפעול כראות עיניו, בנסיבות שעתידות להתרחש במהלך עבודתו.