ליקוי בניה שהוכח קיומו, אך לא הוכח נזקו
בית המשפט מוסמך לאמוד את שיעור הנזק שקיומו הוכח בפניו.
במסגרת קביעתם של ליקוי בניה ואי התאמות לתקנים ולתקנות, או לתכנית המכר, יש ומומחה התובעים מוכיח קיומו של ליקוי, אולם לא מוכיח את שיעורו של הנזק הנגרם בגללו.
בקטגוריה זו נכללים ליקויים שקשה או שאי אפשר לתקנם, וכאשר בחוות דעת ארוכה ומפורטת יש גם ליקוי אחד או שניים שלא מיועדים להתבטל מכל סיבה שהיא - לא תמיד משתלם להזמין שמאי מקרקעין כדי לאמוד את שיעור ירידת הערך.
להבהיר, בקטגוריה זו, בדרך כלל לא נכללים ליקויים עיקריים, המהווים את לב חוות הדעת, אלא ליקויים אחרים, שקיומם כאמור הוכח.
על פי ע"א 4218/90 חפציבה בע"מ נ' אלכסנדר וכרמן להנר, בית המשפט העליון, שופטים: הנשיא מאיר שמגר, א' גולדברג ו-י' מלץ, נפסק כדלקמן:
"אכן, המשיבים התקשו בהבאת חוות-דעת מומחה בנוגע לגובה הנזק שנגרם להם, אולם עובדת קיומו של נזק למשיבים היא ודאית. בנסיבות אלה, הסכום שנפסק להם כפיצוי על יסוד הערכה בשל עצם הבניה, איננו גבוה, ובוודאי לא במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור".
גישה זו של בית המשפט העליון, לפיה בית משפט מוסמך במקרה מסוג זה לאמוד את שיעור הנזק, ניתן למצוא גם בע"א 1781/90 דרוקר זכריה בע"מ נ' ציון פרטוש ואח', ביהמ"ש העליון, שופטים: הנשיא מ' שמגר, ד' לוין, ג' בך:
"המערערות טוענות כי נזקים אלו לא הוכחו, ואילו הקבלן מוסיף וטוען, שאפילו הוכחו הנזקים, הרי שיש להטיל את האחריות בגינם על החברה, ולא עליו.
נחה דעתי, שהוכח נזקם של המשיבים, פרט לנושא מגרש החנייה. בבית המשפט קמא הוצגו הראיות בקשר לנזקים האמורים, ונקבעו הממצאים בנוגע אליהם.
המדובר בנזקים שקשה לקבוע את שיעורם המדויק. ואמנם, מקום שהוכח קיומו של נזק, אך שיעורו אינו ודאי, אפשר עדין לפסוק פיצויים על דרך של אומדן כללי, וכך עשתה השופטת".
שני פסקי דין אלה מהווים הלכה שעושים בה שימוש גם בפסיקה חדשה יותר - ראה ת"א 19730/03 הרוש ברוך ורביטל נ' ריג'י חברה לבניין בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, שופט: י' וגנר, פסק דין מיום 24.01.2007, כדלקמן:
"ב. ירידת ערך הדירה:
בחוות דעתו המומחה התייחס למספר אי התאמות שהתגלו בדירה (סעיפים א.6.6. - ד.6.6 לחוות הדעת). המומחה קבע כי אי התאמות אלה מחייבות הערכת שמאי לגבי הורדת ערך הדירה. מאחר ולא היתה בפני חוות דעת של שמאי להערכת ירידת הערך, אני סבור כי יש לפצות את התובעים בגין אי התאמות אלה, על בסיס אומדנה. בנסיבות המקרה שלפני, ובהתחשב בכך שלא הייתה בפני חוות דעת מטעם התובעים לעניין ירידת הערך לה הם טוענים, אני סבור כי פיצוי בסך 7,000 ₪ הינו הפיצוי הראוי עבור ראש נזק זה".
אכן, לבית המשפט הסמכות לפסוק שיעור הנזק על פי אומדנא דדייניי, מקום בו הוכח קיומו של נזק; מכאן, דרושה גם נכונות לעשות כן.
