תכנון סוג חיפוי חוץ שאין לגביו תקן ישראלי
תקנה 14.03(א) לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 קובעת, כי התקנת חיפוי על חזיתו של בניין או על קירותיו הפנימיים תיעשה בהתאם לתקן ישראלי, אם קיים לגבי סוג זה של חיפוי.
קיימים תקנים הקובעים דרישות לגבי סוגי חיפוי מסוימים.
ישנם סוגי חיפוי נוספים שאין לגביהם תקן ישראלי. למשל חיפוי בלוחות אלומיניום.
תקנה 14.03(א) קובעת, כי אם לא קיים תקן, יותקן החיפוי באופן שימנע את נפילתו של החיפוי מחזית הבנין או מקירותיו.
זוהי דרישה מובנת מאליה. הלא כל מי שמתכנן את החיפוי אמור לתכנן אותו כך שרכיבי החיפוי לא יפלו.
התקנה מעניקה למתכנן החיפוי שיקול דעת, לתכנן לפי מיטב הבנתו המקצועית את החיפוי כך שתימנע נפילתו.
במידה ומתברר לאחר יישום החיפוי כי החיפוי אינו יציב ונפילתו היא בלתי נמנעת, טוען המתכנן כי תכנן את החיפוי לפי מיטב הידע הקיים לגבי אותו סוג חיפוי, וכי הוא עשה כמיטב הבנתו, ולכן לא התרשל בתכנון החיפוי.
טענה כזו ראוי לה שלא תתקבל, שכן למתכנן החיפוי יש אפשרות לתכנן חיפוי שקיים לגביו תקן ישראלי, והוא אינו חייב לבחור בחיפוי שאין לו תקן ישראלי.
ניתן להקיש מתקנה 5.03, העוסקת בשיטת בניה של שלד הבניין.
המתכנן מתכנן את שלד הבניין באמצעות חישובים סטטיים.
תקנה 5.03(1) קובעת, כי החישובים הסטטיים יוכיחו, כי נעשה בהם ניתוח ברור על פעולות הכוחות והעומסים הפועלים על השלד, תוך התייחסות לחומרי הבניה.
תקנה 5.03(2) קובעת, כי אם אין ניסיון הנדסי לגבי שיטת בניה מוצעת, ימציא מתכנן שלד הבניין חוות דעת של בעל הכשרה מקצועית מתאימה בעניין הנדון, שהסמיכו לכך שר הפנים, כי השיטה הזו ראויה לשימוש.
כך גם לגבי חיפוי חוץ. אם סוג החיפוי לא נקבע בתקן ישראלי, אזי אין עדיין ניסיון הנדסי לגבי סוג זה של חיפוי.
במצב כזה ראוי כי מתכנן חיפוי החוץ ימציא חוות דעת של בעל הכשרה מקצועית, שיאשר כי סוג החיפוי ראוי לשימוש.
עיקרון זה הנחה את מתקין התקנות, בבואו להתקין את תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), תשע"ו-2016 (להלן: תקנות הרישוי).
תקנה 1 לתקנות הרישוי מגדירה "שיטת בניה חדשה". סוג חיפוי שאין תקן ישראלי המסדיר את הכללים הנוגעים לאופן יישומו עונה להגדרה זו.
תקנות הרישוי אינן מסתפקות בהצהרת המהנדס שתכנן את החיפוי כי תכנן אותו על פי מיטב הידע המקצועי הקיים. התקנות קובעות תהליך שעל המתכנן לעבור, המערב את משרד הבינוי והשיכון, על מנת לוודא כי סוג החיפוי החדש עבר ביקורת של אנשי מקצוע נוספים שנתנו דעתם לבטיחותו.
התקנות קובעות כי שר השיכון יסמיך "גוף מוסמך", לבדוק ולאשר כי "שיטת בניה חדשה" ראויה לשימוש.
תקנה 27(א)(4) לתקנות הרישוי קובעת, כי לבקשה להיתר הכוללת יישום של "שיטת בניה חדשה", ימנה מבקש ההיתר ממונה על שיטה זו. הממונה יהיה בעל כשירות ומומחיות שקבע הגוף המוסמך.
תקנה 84 לתקנות הרישוי קובעת כי בידי הממונה יהיה אישור זמני או אישור קבוע עבור "שיטת הבניה החדשה".
אישור זמני מוגדר כאישור שנתן "גוף מוסמך", בו מצוינים תקופת תוקפה של "שיטת הבניה החדשה", המגבלות או התנאים ליישומה, ופירוט הבדיקות והביקורות הנדרשות לבחינת יישום השיטה.
אישור קבוע הוא ללא ציון תקופת תוקפה של השיטה, שכן הגוף המוסמך סיים הליכי בחינה ומעקב, ובסופם קבע שאין צורך בהמשך מעקב, ואת המגבלות או התנאים ליישום השיטה.
תקנה 33(א)(18) לתקנות הרישוי קובעת, כי לבקשה להיתר יצורף תצהיר הממונה על "שיטת הבניה החדשה" בו הוא מצהיר כי התכנון של השיטה החדשה תואם את הכללים והמגבלות שנקבעו באישור הזמני או הקבוע.
תקנה 39 לתקנות הרישוי קובעת, כי המהנדס יעביר את הבקשה להיתר הכולל "שיטת בניה חדשה" למשרד הבינוי והשיכון. המשרד יודיע למהנדס ולגוף המוסמך, אם המכסה של הבקשה מלאה ואין לאפשר שימוש בה בהיתר הבניה.
עולה מכך, כי בכל הנוגע לסוג חיפוי שאין לו תקן ישראלי, משרד הבינוי והשיכון ימנה גוף מוסמך בעל כשירות מתאימה, שיקבע מגבלות ותנאים לשימוש בשיטה.
משרד הבינוי והשיכון קובע מכסה מוגבלת לשימוש בסוג חיפוי שאין לו תקן ישראלי.
מתכנן החיפוי אחראי לכך שתכנון החיפוי ויישומו יהיו בהתאם למגבלות ולתנאים שנקבעו על ידי הגוף המוסמך.
מתכנן החיפוי חייב לקבל מאת הגוף המוסמך אישור ליישם סוג חיפוי זה, שאין לו תקן ישראלי.
מטרת תקנות הרישוי היא לקבוע תהליך המוודא שלמתכנן החיפוי לא תינתן יד חופשית לתכנן את החיפוי שאין לו תקן ישראלי באופן חופשי, וכפי ראות עיניו. על המתכנן לקבל אישור מגורמי מקצוע רשמיים, ואלה יקבעו את אמצעי הזהירות שיש לנקוט בהם.
מאחר ומדובר בהליך משרדי, קיימת סכנה שהליך זה לא ייושם כיאות, והביקורת על סוג החיפוי שאין לו תקן ישראלי לא תתבצע כנדרש.
מכל מקום, בין אם הביקורת תתבצע כיאות ובין אם לא, זו חובתו של המהנדס לתכנן את החיפוי באופן שיינקטו אמצעי זהירות שיבטיחו את אי נפילת רכיבי החיפוי.
במקרה של נפילת רכיבי חיפוי כזה יש להעביר את נטל ההוכחה כי החיפוי תוכנן ויושם כיאות וללא התרשלות, אל המהנדס שתכנן את החיפוי.
