שחיקת כושרו המקצועי של מומחה
מדובר בכל מומחה, בין מומחה שעיקר עבודתו בא לידי ביטוי במתן חוות דעת לטובת צד לדיון ובין מומחה המקבל את רוב מינוייו מבתי המשפט.
מטבע הדברים, הטענה לשחיקת כושרו המקצועי של מומחה – מכוונת בעיקר כלפי מומחים מטעם בתי המשפט; אם אדם או גוף פרטי ממנה לעצמו מומחה שאינו ראוי, הבעיה היא של אותו אדם/גוף ממנה, אך כאשר מומחה המתמנה על ידי בית המשפט אינו כשיר לתפקידו – הדבר עלול להשפיע על עשיית הצדק, ולכל הפחות על רמתו וטיבו של פסק הדין.
אף שהתופעה לא פוקדת את כל המומחים, בדרך כלל שחיקת הכושר המקצועי הינה ביחס ישר לעליה במוניטין, בעיקר מוניטין אצל שופטים.
המומחים צוברים מינויים רבים בכמויות הולכות וגוברות מטעם בתי המשפט, ועבודת המומחיות שלהם ממלאה את סדר יומם.
במצב זה, הם זונחים את העיסוק באותם תחומים, שהביאו אותם למעמד הבכיר אשר בזכותו זכו במוניטין.
העיסוק בתחומי המומחיות בהנדסה אזרחית ובמקצועות התכנון, לא נשמר כאשר הוא נזנח. עיסוק זה, מחייב שינון מתמיד ועדכון שוטף כדי שלא יישחק.
לפיכך, מי שעיקר עיסוקו הוא בתחום המומחיות – נותר "מומחה למומחיות", להבדיל ממומחה למקצועות הייחודיים בהם מדובר.
"מומחים למומחיות" – מסגלים לעצמם תכונות שהן נוחות לסביבה בה הם פועלים, מאמצים שפה משפטית, ששים לכל בעיה הניצבת לפתחם שהיא מצריכה ידע משפטי, ומדירים מתוך חוות הדעת המקצועית שלהם חישובים הנדסיים וניתוחים של סוגיות הנדסיות מורכבות; תחת זאת הם מרחיבים את היריעה בכל נושא שאינו בתחום המקצוע האמתי שלהם, ובעיקר בכל נושא משפטי, וחודרים לתחום המשפטי מבלי שיהיו מומחים לכך ומבלי שיש להם מינוי.
מצד אחר, ניצב השופט שעבודתו נעשית קלה – כי ע"י אימוץ דעתו של המומחה שמינה, הוא מדלג בקלות אל פסק הדין...
נאמר לא אחת, כי פסק דין חייב להיות מנומק. פסק דין המאמץ "כזה ראה וקדש", חוות דעת מומחה בית המשפט, שאינה מנומקת – הוא פסק דין לא מנומק.
זאת ועוד, פסק דין המאמץ ללא דיון משפטי את חוות דעתו של מומחה בית המשפט – כאשר חוות הדעת מתמודדת עם סוגיות משפטיות – אף הוא בגדר פסק דין שאינו מנומק, בין אם מומחה ביהמ"ש "נימק" את הסוגיות המשפטיות ובין אם לא, כי היה על בית המשפט להחריג את האמירות המשפטיות של המומחה, כי הן אינן בתחומי התמחותו.
הנושאים השכיחים ביותר בהם המומחים מתירים לעצמם (לפעמים אף בעידודו של בית המשפט) לחרוג מתחומי ידיעותיהם המקצועיות אל התחום השיפוטי, הם כדלקמן:
- שאלת האחריות, וחלוקת האחריות בין גורמים שונים.
- שאלת ההתיישנות.
- מתן פיצוי כספי במקום עלות תיקון, או קציבת פיצוי כספי - במקום קביעת נזק שמאי.
- פרשנות לתקן או לתקנת בניה; כאן המומחה הוא "בין הפטיש לסדן", כי מצד אחד הוא מתבקש לתת חוות דעת מקצועית, אך מצד שני – הוא לא יכול לעשות זאת מבלי לפרש את התקנה או את התקן, ובמקום שיש יותר מפרשנות אחת – עליו לנקוט בעמדה משפטית...
להלן דוגמא: בנושא אוורור חדר בדירת מגורים, ישנן תקנות, המחייבות שטח אוורור מינימלי.
ישנה גם תקנה, המגדירה חלון כאמצעי אוורור ותאורה.
מומחה קבע בחוות דעתו כי שטח החלון מסוג כנף על כנף הוא השטח הכולל של שתי הכנפיים, למרות שאין מצב בו שתי הכנפיים של החלון יהיו פתוחות לרווחה בו זמנית. הוא תלה פרשנות זו, בפלפולי פירושים של נוסח התקנות.
בחקירה בבית המשפט, נשאל שאלה:
- הנח לרגע את המונחים המשפטיים ואת הפירושים השונים. חשוב כמתכנן. האם מבחינת התכנון, שיטת חישוב שטח החלון, כולל האגף שלא נפתח היא מתאימה למציאות – או דווקא השיטה הנגדית, לפיה נמדד רק השטח המעביר אויר במצב פתיחה מקסימלי, היא היותר נכונה לדעתך?
בתשובתו, הפך ב-180 מעלות את חוות דעתו.
