כלל יצירה - של חרוז בשירה
הייחוד של החריזה בשירת ספרד.
את ייחודה של החריזה בשירת משוררי ימי הביניים (אברהם בן עזרא, שלמה בן גבירול, יהודה הלוי ואחרים) - למדתי מהמורה לספרות בכיתה י"ב של בית הספר "תיכון קריית חיים" - ד"ר אליעזר כגן ז"ל.
ד"ר אליעזר כגן (1914-2000) היה מורה לספרות, משורר, מתרגם וחוקר ספרות ישראלי. הוא היה גם פרופסור לספרות באוניברסיטת חיפה .
הסוגיה שעלתה באותו שיעור ספרות, בו התעמתי איתו, הייתה - דרגת החריזה של משוררי ספרד. היה זה לפני 63 שנה.
אני טענתי, כי ההטיה של הפועל - גם היא יוצרת חרוז, ואילו מורי אליעזר כגן אמר - לא נכון, ההטיה לעולם אינה בסיס לחרוז.
כלומר; "שֶׁלְּךָ" ו-"אִתְּךָ" אינם חרוז, כזה שמתקבל ושניתן למצוא אותו בשירי משוררי ספרד.
... הלכתי לעשות שיעורי בית, והבאתי אליו את שיר המים של המשורר שלמה בן גבירול -
"ככלות ייני תרד עיני / פלגי מים, פלגי מים".
הנה, טענתי, ייני מתחרז עם עיני - בזכות ההטיה.
אליעזר כגן הסביר, והעמידני על טעותי:
גם ללא ההטיה יש חרוז - יין מתחרז עם עין, ולכן ההטיה אכן קיימת, אך היא אינה מהווה את הבסיס לחרוז בשירה.
באותו שיעור, סיפר לנו המורה, על נימה הומוריסטית שבדברי הראב"ע - כאשר אמר (בהקשר עם הפסוק "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" - ספר "דברים" פרק כ"ב פסוק 10) -
"לֹא תַחֲרֹז בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּיו
שֶׁלַח תְּשַׁלַּח אֶת הַשּׁוֹר לַמִּישׁוֹר
וְאֶת הַחֲמוֹר לְאֶרֶץ הַמֹּר".
ללמדנו, כי המילה חמור לא מתחרזת עם המילה שור; לא די בסיום של חוֹלָם עם ר' בסוף המילה, אלא דרושה לשם חריזה - זהות בהברה האחרונה, כגון -
חמור מתחרז עם מור,
ושור מתחרז עם מישור.
לימים, מצאתי לנכון לכלול כלל זה בספרי "אמר אברהם המחבר", שראה אור בהוצאת "אקדמון" 2002. [ראה שם פרק ההקדמה, עמוד 14].
מאז הוצאת הספר לאור ועד כה, קראתי הערות של אוהבי השפה העברית, לפיהן אין וודאות שהחריזה המתוחכמת, תוך ניצול הפסוק מספר "דברים" - והוצאתו מהקשרו [בכוונת מכוון] - לטובת כלל אחר, נכתבה ע"י הראב"ע.
לאחרונה נשאלתי ע"י קוראים, מהו המקור לייחוס הפסוק הנפלא - לראב"ע.
ניסיתי לאתר את מקור הפסוק "לא תחרוז" וגו', ולא הצלחתי.
לפיכך, אני נותר עם אחיזה בדבריו של ד"ר אליעזר כגן ז"ל, בשיעור ספרות מלפני 63 שנה.
מכל מקום, משוררי ספרד הקפידו על "הציווי" - "לא תחרוז", ובכך הם נבדלים לטובה משאר המשוררים בנושא רמת החריזה.