בדיקה של תכולת רטיבות תחת ריצוף
בהנחת ריצוף על תשתית חול, יש דרישה כי תכולת הרטיבות של התשתית אחרי סיום הנחת האריחים, לא תהיה גדולה מ-6%.
לגבי תשתית סומסום (במקום חול) - הגבול של תכולת הרטיבות הוא: 3%.
בעניין זה, אין הבדל בין סוגי הריצוף - טראצו, קרמיקה או שיש, ובלבד שהיישום אינו בהדבקה אלא על שכבת תשתית.
הרטיבות התת-ריצפתית יכולה להיגרם על ידי שלושה גורמים עיקריים:
א. שימוש בתשתית רטובה מלכתחילה.
ב. חדירת רטיבות מבחוץ - עקב היעדר איטום מסד, או איטום בלתי תקין. תופעה זו שכיחה בדירות מרתף וקומת קרקע.
ג. תקלה (נזילה) בצנרת מים/דלוחין/ביוב, ואיטום לקוי או היעדר איטום תת-ריצפתי במרפסות ובחדרים רטובים.
זה המקום להדגיש כי חדר רטוב - הוא גם חדר כביסה, והסימוכין לכך הם כדלקמן:
"תקן 1924 סעיף 1.3.24 [כולל תיקון] - להלן ציטוט:
"חדר רטוב ורכיבים רטובים:
חדר אמבטיה, מקלחת, שירותים, קיר כיור מטבח, קיר כיור כביסה, או
חלל אחר שמשתמשים בו במערכת מים היוצרת סביבה רטובה, כאשר
החלל מאוורר באמצעים טבעיים כגון חלון או באמצעים מכניים כגון
אוורור [ונטה]".
לפי התיקון לסעיף 1.3.24:
"כותרת ההגדרה תישמט, ובמקומה ייכתב חדר רטוב ורכיבים רטובים
(להלן: "חדר רטוב"). בשורה הראשונה, לאחר המילה "שירותים"
יוסף: קיר כיור מטבח, קיר כיור כביסה".
להלן הגדרה מוצלחת של "חדר רטוב" מטעם מחלקת מיגון של פיקוד העורף, מתוך "מפרט לבניית חדרים רטובים במרחבים מוגנים" מינואר 2009;
"מפרט טכני לבניית חדרים רטובים במרחבים מוגנים
1. הגדרות:
א. "מרחב מוגן" - מקלט במתכונת מרחב הבנוי בתוך מעטפת המבנה,
המיועד להגן על החוסים בו מפני התקפה והמתוכנן עפ"י תקנות פקע"ר.
ב. "חדר רטוב" - חדר המשמש לשירותים, לאמבטיה, למקלחת או לחדר
כביסה".
עינינו הרואות, כי גם סביבת כיור המטבח היא בחזקת "חדר רטוב" על פי תקן 1924, לאמור, כל אזור שהוא אזור עם זרימת מים - ייחשב כחדר רטוב, וטעון איטום למניעת מעברי רטיבות לשטחים יבשים.
בבדיקת תכולת הרטיבות התת-ריצפתית, יש שתי שיטות:
האחת - ניקוב מכני בפינת מפגש מישקים, במטרה להשאיר את האריחים, במידת האפשר, שלמים. היישום נעשה ע"י קידוח, ופעולת הקידוח מלווה בחום המייבש את התשתית, ועל כן שיטה זו פסולה.
השיטה השנייה היא הוצאת אריח ונטילת מדגם מתוך התשתית תחתיו, לבדיקת מעבדה (בתוך שקית ניילון סגורה הרמטית). זו השיטה התקנית הנכונה.
המטרה בבדיקה היא לברר, האם בדירה הנבדקת יש או אין רטיבות תת-ריצפתית. לשם כך אין ליטול מדגם אקראי; אלא על נציג המעבדה ליטול את הדגימות ממקומות החשודים בכך שהתשתית תחת האריחים - רטובה.
החשד לרטיבות ניכר בתפרחת העולה בין האריחים, רובה פגומה, כתמי רטיבות בהיקף האריחים או כתמי רטיבות בקירות מעל פנלים.
להלן ציטוט מסעיף 5.2.2 בתקן 1629 משנת 2011, בעניין ריצוף טראצו:
"5.2.2. בדיקת תכולת הרטיבות בתשתית
עוקרים ממקומו את האריח שבו יש חשד לליקוי. נוטלים דוגמות
בדיקה מ-3 מקומות חשודים בתשתית שמתחת לאריח ובודקים
במעבדה את תכולת הרטיבות בדוגמות, כמתואר בסעיף 2.1.4.
תכולת הרטיבות לא תהיה גדולה מהנקוב בסעיפים 2.1.4 ו-
4.2.1.2".
(בסעיף 2.1.4 הדרישה היא כי בחול תחת הריצוף, תכולת הרטיבות לא תעלה על 6%, ובסומסום תכולת הרטיבות לא תעלה על 3%).
