כתבי ויתור - לוחמה פסיכולוגית

''א.       ע"א 148/77 - רוט שאול נגד ישופה בע"מ, בית המשפט העליון, פד"י ל"ג (1) עמוד 617 - פסק דינו של השופט מ' שמגר.

להלן ציטוטים רלוונטיים  מפסק הדין:

            "... הרי במציאות  הכלכלית  הישראלית  בה  הפך  הדיור  לגבי  חלק גדול  מן

            האוכלוסיה, למוקד של מאוויים, אשר השגתו קשה כקריעת ים סוף הכרוכה לא

            אחת  בהשתעבדות כספים  סבוכה, אין  לראות את  הברירה (שלא לחתום  על

                       ההסכם או על הטופס - הערה לא במקור) כנתון אשר מכשיר כל תניית פטור".

ובהמשך, בעמוד 625 נאמר:

            "... לאור  אופיים  המתואר של  חוזי  מכר  דירות  ולאור  משמעותו  החברתית

            הכללית  של  עניין  הדיור, אין  להכיר  בתקפותן  של  תניות  כאלה,  החוסמות

            לחלוטין  את דרכו  של רוכש  הדירה אל  התרופות המשפטיות  להן הוא  נזקק,

            כאשר הקבלן הבונה הפר את התחייבותו.

            תניית פטור כגון  זו, מותירה את  הרוכש חסר אונים  במעין מבוי  סתום, אחרי

            שמסר לקבלן  חלק ניכר  מן  התמורה  הכספית, וזאת  גם כאשר  הלה הפר  את

            התחייבויותיו באופן בולט וקיצוני וגרם לצד הרוכש נזקים כבדים".

            "...מעמדו  של הקונה,  מבחינת  כח המיקוח  והתמרון וניסוח החוזה  אינו זהה...

            לזה של בונה הדירה... משמע מדובר על מערכת יחסים בה נעדר לעתים קרובות

            מדי, הבסיס  של  שוויון המעמד  והאיזון בין הצדדים הכורתים  את החוזה, ואין

            הדעת סובלת בנסיבות כאלה השלמה עם שלילת זכויות כה מכרעת... האינטרס

            הציבורי...מטה  כאן  את כפות  המאזניים לכיוון  פסילתה מטעמי  תקנת הציבור

            של תניית פטור כמתואר הלוקה בחוסר הגינות ופותחת פתח להתעמרות בקונה".

ב.         ע"א 77/[659+660] שורקה נגד קרים, בית המשפט העליון, פד"י ל"ב (1) עמ' 393 - בעמ' 399 אומר השופט עציוני:

            "במקרה שלפנינו ידע הקבלן - המוכר, או חייב היה לדעת, על אי התאמות -

            הליקויים  והפגמים שבדירות, שכן זוהי חובה המוטלת עליו מעצם היותו קבלן

            הבניין,  ולא  רק מוכר  הדירות, זוהי  חובתו  המקצועית לפקח  על טיב  הבניה

            ולהכין דירות ראויות לכניסת הדיירים".

            "... אין הקבלן יכול להשמע בטענה שהוא ידע על הפגמים והליקויים שבדירות

            בעת שמסרם לדיירים, אך הללו מנועים מלטעון כנגד פעמים וליקויים אלו בגלל

            סעיף מסויים בחוזה, אשר על כן יכולים הדיירים לטעון כנגד אי התאמה זו ושום

            סעיף חוזי לא יוכל למנעם מכך".

ובעמ' 400 אומר עוד השופט עציוני:

            "מקום בו מתעורר ספק בשאלת תחולה של תניית פטור, יפרש אותה ביהמ"ש

            באורח דווקני, כנגד הצד שהכלילה בחוזה, והמנסה עתה, בעזרתה לפטור עצמו

            מקיום חיוביו..."

            "...התניה שעצם קבלת הדירה מאשרת בפגמים כאלה אינם קיימים, היא תניה

            בלתי סבירה לחלוטין והייתי אומר תניה עושקת..."

ובעמ' 401:

            "הדיירים  לא  היו  צריכים  לשלוח  הודעותיהם  לקבלן  בדואר  רשום,  הקבלן

            "נמצא  בשטח"  בכל  אותה  תקופה  שלאחר  הכניסה  לדירות, הוא  שמע  את

            תלונותיהם,  ובכך אין  ספק,  ועל כן  איננו יכול  לטעון,  כי היות  וההודעה  לא

            נשלחה אליו בדואר רשום, הוא פטור ממילוי חיוביו לתקן את הפגמים".

ג.          בת.א. 1756/89, בית המשפט המחוזי חיפה, קראוס יהושוע ואח' נ. שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (לא פורסם) - פסק דינה של השופטת טובה שטרסברג-כהן.

להלן ציטוט מפק הדין בנושא הנדון:

            "אשר לנושא הוויתורים, אכן כעולה מתוך המוצגים כ-כז' בוצעו לפני ספטמבר

            1977  תיקונים  שביצועם  אושר  בחתימת  יד  המשתכן,  אלא  שעיון  באותם

            מסמכים  אשר  להם  קורא  ב"כ  הנתבעים  "כתב ויתור"  מעמידני על כך שאין

            הדברים כטענתו.  "הויתורים"  נעשו  על  טופס  של  שיכון  ופיתוח  שכותרתו

            "רשימת תיקונים שבאחריות החברה", לאחר מכן בא "פירוט התיקון הנדרש",

            ומתחתיו רשימת  התיקונים בכתב  יד. למטה  מכך בסוף הטופס מופיעה כותרת

            "אישור המשתכן על ביצוע התיקונים", ולידה כחלק  מהטופס,  באותיות קטנות

            נאמר:  "הריני  מאשר  בזה  שכל  התיקונים  המפורטים  לעיל  בוצעו בדירתי

            לשביעות  רצוני,  אין  לי  ולא  תהיינה  לי  תביעות  נוספות  בקשר לתיקונים

            שבאחריות החברה".

            "המשתמע מאישור זה לאור מה שכתוב קודם לכן בטופס הוא, שאין למשתכן,

            ולא תהיינה לו תביעות בקשר ל'תיקונים שבאחריות החברה' המופיעים מתחת

            לאותה כותרת בחלק העליון של הטופס, דהיינו בקשר לתיקונים שבוצעו בפועל.

            דבר זה משתמע גם מהכותרת ליד אישור של המשתכן, אין להרחיב אישור זה

            לתיקונים שלא בוצעו בין אלה שמופיעים בהערות למעלה, לכאלה שלא בוצעו

            בין אלה המופיעים בהערות למטה ובין אלה שאינם מופיעים כלל בטופס ושלהם

            אחראית החברה.

            גם  אילו  סברתי שהפרוש  המצמצם  הנ"ל אינו היחיד  האפשרי, הייתי  קובעת

            שזהו הפירוש בו  יש לבחור  לאור העובדה  שהטופס  מנוסח  ע"י  שיכון  ופיתוח

            ואם איננו ברור דיו - וזה אכן  המצב בעיני - יש  לפרשו לרעת  מנסחו, מה  עוד

            שיש לתת את  הדעת לחוסר  השוויון  במעמדם של  המשתכנים  ושיכון ופיתוח,

            האחד כלפי  משנהו. לפיכך  סבורה  אני  כי  הויתורים  לא  ויתורים  הם,  וכל

            הליקויים המנויים בחוות דעת המומחה הם ליקויים שבגינם אחראית הנתבעת".

ד. ת.א. 001171/95, בית המשפט המחוזי תל אביב, עוזיאל שוחט ואח' נגד רמט בע"מ - פסק דינה של השופטת ד"ר דרורה פלפל (לא פורסם).

השופטת מתייחסת בפסק דינה, בסעיף ד', לנושא - "מהו תוקף כתב הויתור?".

בטפסים שנחתמו על ידי הדיירים במעמד קבלת הדירות, הצהירו הדיירים כי הדירות נמצאו ללא פגם וללא מום, להוציא תיקונים אשר הם הודיעו עליהם בכתב לנציג החברה. ועוד, הדיירים הצהירו כי הם מוותרים על כל תביעה שהיא בגין איחור במסירת הדירות.

השופטת הסתמכה על סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שעל פיו:

            "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל את הצד השני או אחר מטעמו או מצוקת

            המתקשר, חולשתו  השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי  החוזה  גרועים

            במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

בענייננו- "ביטול חוזה" משמעותו ביטול כתב הויתור.

מסקנת השופטת - סעיף ד' בפסק הדין:

            "לכן  הגעתי  למסקנה  שע"י  עצם הגשת  התביעה ביטלו  התובעים  את  כתבי

            הויתור. הם רשאים היו לעשות כן. וכתבי ויתור  אלו היו נוגעים  בעושק,  והיוו

            לכן עילת ביטול מוכרת  עפ"י דיני  חוזים. מכאן, שהתובעים רשאים לתבוע את

            הנתבעת גם בגין איחור במסירה.

            גם החתימה  על "החלק השני" של מסמך  הוויתור הנוגע  לכך  שהדירה נמסרה

            ללא מום וללא פגם, נעשה  באותה צורה. החתימה נעשתה במשרדי  החברה (ס'

            57 לסכומי התביעה), ואין זה  סביר בעיני שאדם  יחתום שהדירה  שהוא מקבל

            הינה במצב תקין, כאשר איננו עושה זאת תוך סיור עם  הקבלן, או בא-כוחו של

            הקבלן, לבדוק  אם יש  בה  ליקויים  אם  לאו, ולהצביע  עליהם  מפורשות, תוך

            בקשה לתקן או לוותר.

            מכאן שהתובעים יכולים לתבוע גם בגין ליקויים בבניה".

ה. ת.א. 010374/96 בית המשפט המחוזי חיפה, שטרית אברהם ואח' נגד שרבט חברה לבנין בע"מ, פסק דינה של השופטת ש' וסרקרוג (לא פורסם).

כפי שאנו רואים מפסק הדין, נערכו פרוטוקולי מסירה לפני מסירת החזקה בדירות התובעים. לאחר ביצוע התיקונים בדירות על ידי הקבלן, הדיירים חתמו על מסמך בנוסח הבא:

"הנני מאשר בזאת שכל התיקונים המפורטים לעיל בוצעו לשביעות רצוני".

השופטת קבעה בסעיף 7 בפסק הדין:

            "7. בנושא  זה ניתנה תשובה  מקיפה בת"א 934/85 ואח' (מחוזי חיפה)  (ורדי

            ואח' נ'  מליבו  ישראל  ואח', כבוד  השופטת  שטרסברג-כהן,  פס"ד  מיום

            19/11/92 (טרם פורסם - עותק צורף לסיכומי התובעים, להלן: פס"ד מליבו).

            על פסק הדין הוגשו ערעורים בנושאים אחרים, אך גם על אלה נדחו ראה א"ע

            6025/92 פ"ד נ(1), 826), שם עמד בית המשפט על ההבחנה בין תקופת הבדק

            לתקופת האחריות. תקופת הבדק מתחילה  בעת מסירת  הדירה  לחזקת  הרוכש

            והיא נמשכת משך אותו זמן התואם לליקוים ולפגמים כפי שאלה פורטו בתוספת

            לחוק  המכר (דירות)  תשל"ג-1973, ובתקופה  זו  צריך הקבלן  לתקן כל  פגם

            הנובע מתכנון לקוי (ראה שם סעיפים 2 ו-4).

            התוצאה מן האמור היא, שבין אם מדובר בחוזה אחיד ובין אם לאו, אין בכוחו

            של חוזה כזה לשנות ממהות האמור בחוק המכר, שהינו לצורך ענייננו, הוראה

            קוגנטית, וממילא אין לראות במסמך כזה או אחר המאשר, כי הדירה נתקבלה