פרדוכס הסתירה
לעיתים קרובות אנו עדים לכך ששני אנשים חכמים טוענים דבר והיפוכו , מבלי שיוכל האחד להכריע את רעהו.
האחד סותר בדבריו את השני, ולהיפך וחוזר חלילה. ברשימה זו נביא, בלשוננו ובניסוחנו, דוגמה לסתירה כזו: שיחת רעים שהתנהלה בין הפילוסוף היווני סוקרטס ובין אחד מתלמידיו:
התלמיד: "מורי, באתי אליך כדי שתלמדני את תורת ההיגיון והוויכוח".
סוקרטס: "ברצון רב".
התלמיד: "את שכרך תקבל רק לאחר שאגיע לכך שאיש בעולם לא יוכל לנצחני בדין ודברים".
סוקרטס: "מסכים אני".
לאחר תקופת לימוד מסויימת, הודיע סוקרטס לתלמידו על סיום הלימודים:
סוקרטס: "הגעת לפירקך, שלם נא לי את שכרי".
התלמיד: "לא אשלם".
סוקרטס: "אתבע אותך לדין ואאלץ אותך לשלם!"
התלמיד: "מיותר הדבר; נניח לרגע, שלאחר שישמע השופט את טיעונינו הוא יפסוק כי אתה צודק ומגיע לך שכרך. במקרה כזה ברור כי טרם סיימת את מלאכתך, כי הרי נכשלתי ונוצחתי בדין ודברים עמך! ואם נניח שהשופט יפסוק כי לא מגיע לך שכר - ודא וודאי שלא אשלם! רואה אתה? בכל מקרה לא אשלם שכרך ואני מציע לך, על כן, לוותר על השכר מראש".
סוקרטס: "טעות בידך, תלמידי. בוא נניח שלאחר שישמע השופט את טיעונינו, הוא יפסוק כי הצדק עמך. במקרה כזה - איזה טענה יכולה להיות לך נגדי? הן אפילו אותי, מורך ורבך, אתה מנצח בוויכוח ובדברים, וברור כי אם כך יפסוק השופט, לא תהיה לך כל סיבה למנוע ממני את שכרי. והיה אם יחליט השופט כי עליך לשלם שכרי - שלם תשלם! רואה אתה, לא כדאי לך ולא נבון מצדך לחכות עד לתום המשפט, כי בכל מקרה ייצא שעליך לשלם לי את שכרי.
היגיעו שני אלה, אי פעם, לעמק השווה?
פורסם לראשונה ב"לדעת" - מוסד ויצמן למדע, אפריל 1977.
