תכנון בקרקע בעלת פוטנציאל תפיחה

ידוע כי בקרקע תופחת, יש לתכנן ביסוס ע"י כלונסאות, ועל פי ת"י 940 חלק 1 משנת 2008 - יהיה עומק הכלונס לפחות 10מ' ( עם ההחרגות שבתקן).

קרקע המזוהה על ידי יועץ ביסוס על סמך בדיקות מעבדה, כקרקע בעלת פוטנציאל תפיחה, זקוקה לסוג ביסוס כמו זה הנדרש לקרקע תופחת, מהסיבה שפוטנציאל - עלול להתממש.

בסעיף 3.7.3.2 בתקן 940.1 משנת 2008 ישנן חמש המלצות ליישום בתכנון מבנים בקרקע בעלת פוטנציאל לשינוי נפח, והן כדלקמן:

א. הפרדה

נדרש להפריד בין הרצפה וקורותיה לבין הקרקע, ע"י יצירת חלל פתוח תמידי ומניעת מגע, או ע"י ארגזי הפרדה.

ב. הגנה על אמצעי ההפרדה

במקרה של הפרדה ע"י יצירת חלל, צריך לוודא שהחלל יישמר ולא ייסגר במשך כל תקופת חיי המבנה, כי סגירה - ולו סגירה חלקית - עלולה ליצור מגע ולחץ של כוחות תפיחה כלפי מעלה על המבנה; לחץ שלא נלקח בחשבון בעת תכנון המבנה.

במקרה של הפרדה באמצעות ארגזי הפרדה, יש להגן על הדופן החיצונית של ארגזי ההפרדה בהיקף המבנה הגנה קשיחה, בהתחשב בדפורמציות של הקרקע בעונות השנה.

ג. הקשחה

בקירות הבנויים נדרש לתכנן רכיבי קונסטרוקציה משנית. רכיבים אלו הם כדלקמן:

-       -  חגורות בטון מזוין אופקיות -

(1)   בנדבך ראש, כשהקיר בו מדובר עולה מעל מפלס הגג.

(2)   במפלס O.K מעל פתחי חלונות ודלתות.

(3)   במפלס U.K תחת פתחי חלונות.

-       -  חגורת בטון אנכית ("עמודונים) -

(1)   במפגש עם רכיבי בטון מזוין - קיר או עמוד.

(2)   בקצות קירות בנויים.

(3)   במזוזות פתחים הנתונים בקיר בנוי - דלתות וחלונות.

בהתאם לכך, המלצת "המדריך לאינג'ינר" (1) לעטוף את פתח החלון בחגורות בטון מזוין: ראה תרשים, ההערה בכתב יד לא במקור. 

(4)   לאורכם של קירות, כך שלא יהי קיר באורך מעל 4 מ' ללא חגורה אנכית.

ד. חיבורים גמישים

יש ליצור חיבורים גמישים במערכת השירותים התת קרקעית, הכוללת מערכות מים, דלוחין, ביוב, ניקוז, גז, חשמל ותקשורת, ולשמור על הגמישות ע"פ הוראות תקן ישראלי 1525 שעניינוֹ תחזוקה. בעניין זה הקורא מופנה לתקן 1205.0, אשר לפיו כל מעבר של צנרת דרך רכיבי בטון או דרך קירות בנויים, ילווה בעטיפה של שרוול. תקן 1205.0: התקנת מתקני תברואה ובדיקתם: כללי, משנת 2006, חל על כל מבנה ואינו מיוחד למבנים הנבנים בקרקע בעלת פוטנציאל תפיחה.

השרוול צריך להיות בקוטר הגדול לפחות ב - 2 ס"מ מקוטר הצינור העיקרי, והמרווח ימולא בחומר איטום גמיש. השרוול יבלוט מתחת ומעל הקיר/היציקה, כך שיהיה ניתן לזיהוי במבנה המוגמר ולא יהיה סמוי או מוחבא בקצהו תחת הריצוף או תחת החיפוי.

ה. במבנים קלים, בני 1-2 קומות, או הבנויים בשיטת "הבניה המתקדמת" (מחומרים: עץ, מתכת, זכוכית, חומרים פלסטיים) - יש להקטין עד כמה שאפשר את שטח המגע בין הקרקע לבין היסודות, על ידי הקטנת מספר היסודות עד למינימום הסביר האפשרי.

----------

(1)   מדריך לאינג'ינר כרך שני בנאות בהוצאת "מסדה" 1958, מאת פרופ' שלמה אטינגן, עמ' 1323.