שיקול כלכלי של הוועדה לתכנון ולבניה
בע"א 8825/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן נ' י.פ.ה.ר פרדסים לפרי הדר בע"מ ואח', נדונה בבית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצויים לאחר שהוועדה חויבה לשלם 15 מיליון ₪ פיצויים לבעלי מקרקעין שנפגעו מתכנית מתאר. הוועדה ערערה על החיוב, וביקשה עיכוב ביצוע בטענה שאין לה כסף.
בית המשפט העליון, שופט: אליקים רובינשטיין, החליט לא להיעתר לבקשה ולא אפשר עיכוב ביצוע - עם מסר לפיו כשאין בקופה הציבורית כסף כדי לממן תשלום פיצויים עקב תכנית - מוטב להימנע מתכנון כלל, ולא להסתכן בחיוב בתשלומי פיצויים.
בית המשפט העליון ציטט מדבריו הבוטים של בית המשפט קמא בעניין הבקשה לעיכוב ביצוע, ואימץ אותם אם כי בהתבטאות יותר מתונה, אך דווקא הנוסח של בית המשפט המחוזי ממחיש את הגישה השיפוטית לבקשות מעין אלה:
"ככל שקיים חשש שלא ניתן יהיה לגבות מן הזוכה את סכום פסק הדין אם יתקבל ערעור, יש להביא בחשבון, לצורך עניין זה, את אינטרס הציבור למנוע פגיעה בקופה הציבורית. אך לא הייתי מרחיק לכת, כטענת המבקשת, ומורה על עיכוב ביצוע פסק דין כספי שניתן כנגד רשות ציבורית, רק בשל טענתה כי תשלום הסכום האמור יבוא על חשבון הציבור. נראה לי כי טענה שכזו היא גם איננה הוגנת... רשות המנסה להלך אימים על בית המשפט כי ביצוע פסק הדין ייפגע בפרויקטים בעלי חשיבות בטיחותית, או בילדים, זקנים או חולים... - מוטב לה לשריין מבעוד מועד מקור לפיצוי מי שעלול להיפגע מתוכנית שהיא מאשרת. כך גם יכול הרשות לדרוש כתב שיפוי מיזם התכנית (במקרה זה - מע"צ...)".
להבהיר, אין בפסק הדין הנ"ל אמירה ישירה בעניין הימנעות מהכנת תוכנית מתאר אשר בעקבותיה הוועדה המקומית תצטרך לשלם תשלומי פיצויים גבוהים, כאלה שהיא תתקשה לעמוד בהם, אולם עצם העובדה שבית המשפט העליון לא קיבל את טענת נחיצות התכנון כטענה המצילה את הוועדה המקומית מלשלם פיצויים לבעלי הקרקע שנפגעו, צריכה להוות אזהרה לוועדה המקומית לבל תיצור תוכניות פוגעות אם יש לה ספק לגבי יכולתה לשאת במלוא נטל הפגיעה.
מיותר ציין כי מדיניות זו הנגזרת מפסק הדין, מקטינה את הפגיעה בגלל תוכנית, ומבטיחה ביצוע תשלומי פיצויים בפועל כאשר תוכנית פוגעת, מאושרת ומיושמת.
אין זו פעולה של קיצוץ סמכויות הוועדה המקומית [או כל וועדה אחרת לתכנון ולבנייה] בבואה למלא את תפקידיה וליזום ולאשר תוכניות מתאר, אלא הבהרה והוראה כי תוכנית מתאר לא תיפגע ללא חשבון בבעלי מקרקעין, והחשבון בוא יבוא.
לפיכך, ככל שיש לוועדה ספק בקשר ליכולת הפירעון ותשלום הפיצויים, תואיל לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסה, ולבכר תוכנית מתאר אחרת, שפגיעותיה לא כל כך גדולות.
"פסק הדין מופיע בספר "ליקויי בניה" חלק ג' עמ' 328 מאת ד"ר א' בן עזרא בהוצאת "בורסי", 2009".
יש ללמוד מפרשה זו כי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אמורה לנהל את החלטותיה בתבונה ובזהירות, ולא ליצור עילות תביעה שיוגשו נגדה, ויגרמו לבזבוז משאבים ציבוריים.
הוועדה חייבת להימנע מיזמת תכנון שתפגע בבעלי מגרשים, בדיירים, בבעלי זכויות בנכסים, ועליה לשקול את צעדיה ולבדוק היבט כלכלי זה - האם היטלי ההשבחה או כל היטל או אגרה שיחולו - יכסו את סכומי הפיצויים שבהם הוועדה תחויב?
אכן, הוועדה אינה יכולה לנבא עתיד, ובנושא זה ייתכנו הפתעות, אולם במקרים רבים ההימנעות יזמת תכנון בעייתית, וממתן אישור לתכנית על אף התנגדות נגדה - עשויה לחסוך ממון ציבורי, וכך צריכה הוועדה לפעול.
