שקיעת ריצוף - תופעה ארוכת טווח

כאשר יש פגם בתשתית תחת הריצוף, מהסוג שעלול לגרום לשקיעה, לפעמים רק כעבור מספר שנים רואים את התוצאה של הפגם בצורת שקיעה של אריחי רצפה, וגם זאת - בהדרגה ולא בבת אחת.

חולפות שנים, והדיירים מאבדים את המוטיבציה להגן על זכויותיהם בעניין זה, מתוך הבנה או מתוך חשש - שישנה התיישנות לליקוי.

מבחינה הנדסית, ישנם גורמים לא מעטים לכך ששקיעת ריצוף לא נגרמת מיד אלא כעבור זמן רב.

להלן סקירה בעניין זה:

1. תשתית בלתי דחוסה - כאשר התשתית אינה דחוסה, החומרים תחת הריצוף מתהדקים בהדרגה עקב העומסים המופעלים על הריצוף. הדחיסה אורכת זמן רב והשקיעה היא איטית.
2. ליקויי ניקוז - קרקע המכילה חומרים אורגניים, כמו גם רטיבות תת-רצפתית, עלולה להתכווץ עם התייבשותה. תהליך ההתייבשות אינו מידי והוא גורם לשקיעה איטית של האריחים.
3. שינויים במבנה הקרקע - תנאים סביבתיים יכולים ליצור שינויים בקרקע - מדובר בלחות, טמפרטורה, וכן תנאי עומס (לחץ) משתנים.
4. עומסים משתנים- עומס משתנה עקב שינויי ייעוד או שינוי במיקום ריהוט וציוד, עלול להשפיע על השקיעה ועל קצב השקיעה (שקיעה מידית או איטית).
5. תגובה כימית בין חומרי התשתית- תערובות שונות כגון מלחים + חומרים אורגניים, עלולים לעבור תגובות כימיות, להתפרק, ולגרום לשינוי נפח וליצירת חללים. גם תהליכים אלו אינם מידיים.
6. קורוזיה- תהליך הדרגתי של התרכבות מתכות עם חמצן המצוי בתשתית ובמים שבה. הקורוזיה גורמת לשינויים הדרגתיים ואיטיים של התשתית עקב הגדלת נפח, והפעלת כוחות דחייה.  
7. פעולת מים - המים עלולים להתרכב עם קרקע המכילה גיר או עם קרקע מינרלית, ולשנות את הנפח של התשתית.
8. התפרקות חומרים אורגניים - לעתים התשתית מכילה כבול (Peat), או חומרים אחרים המתפרקים ומתכווצים.

תהליכים אלו מתרחשים אט אט במשך שנים, ולא נותנים אותותיהם באופן מידי.