מקור המלה: לשכה

התחקות אחר מקור המלה "לשכה".

"לשכה" בלשון חז"ל מהווה חדר ישיבות צדדי, כדוגמת "לשכת הגזית" שבה ישבו הסנהדרין בתקופת המקדש.

שם המלה הוא ככל הנראה הוא בעקבות הפועל "שכן" - בדומה למלים נוספות אחרות - כגון: שכונה, משכן, שכניה [ראה עזרא פרק ח' פסוק ג'].

מעניין לדעת כי לסופר ש"י עגנון יש השערה אחרת לגבי מקור המלה לשכה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספרו "האש והעצים", שראה אור בהוצאת "שוקן" תשכ"ז, ספר המאגד בתוכו סיפורים קצרים.

להלן ציטוט מתוך הסיפור "קורות בתינו":

"קודם שאני מסיים את הפרק הזה, אסביר לך לשון נשכה שהבאנו למעלה. נשכה מלשון נשך, מתוך שנשכו בקיר נעשה שם כמין לשכה, ולמ"ד מתחלף בנו"ן, כפי שפירש רש"י ז"ל (איוב ל"ח) וכן בספר עזרא (נחמיה י"ב) נשכה כמו לשכה".

להלן פסוק ה' מפרק ג' בנחמיה:

"ויעש לו לשכה גדולה, ושם היו לפנים נותנים את המנחה, הלבונה והכלים, ומעשר הדגן, התירוש והיצהר..."

ראה שם פסוק ז':

"ואבוא לירושלים ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלוהים".

עינינו הרואות את חילופי האותיות [ל' באה במקום נ' המקורית].

לדעת ש"י עגנון, המקור למלה לשכה הוא נשכה לאחר חילוף אותיות, וההסבר הינו שנשיכה בקיר - יוצרת שקע, חלל, המהווה חדר...

בתקופת קדם היו הקירות עבים, לעתים כדי 1 מ' או אף 1.5 מ', והיה ניתן "לנשוך" בהם וליצור חלל, למטרת ישיבה או מנוחה בשכיבה [בתוך הקיר], ועם חלוף הימים - עברו החלל והביטוי הרחבה כמתואר.

מכאן גם השימוש המודרני במלה לשכה - לשכת המס, לשכת השר, לשכת המהנדסים ועוד.

כעץ המצמיח ענפים, המלה בעברית מצמיחה מלים הרבה.