ידוי נידוי

ידוי (בכתיב מלא:יידוי) היא הפעולה של מי שמשליך או זורק אבנים. עושה הפעולה הוא- מיידה.

נידוי היא פעולתו של המנדה, ומשמעותה- הרחקה מן הציבור בכוונה לענוש.

דוגמא לשימוש בפעולת ידוי אבנים- מצויה בתנ"ך, ספר יהושע פרק ז' פבוק כ"ה:

"וימת שם באבנים כאשר ידה בו כל ישראל באבן".

שורש הפועל הוא- ידה.

שורש הפועל נגזר ממילת העצם: יד.

שורש הפועל של המילה נידוי- הוא אחר: נדה.

אף שהמלים דומות, וגם המשמעות דומה- ידוי הוא השלכה וזריקה של אבן, ונידוי הוא הרחקה מהחברה, אין קשר בין מילת הפועל לנדות לבין מילת העצם יד; הדימיון הצלילי הוא מקרי.

ראה במדבר פרק ה' פסוק ב'-

"ונדיתם אותו אל מחוץ למחנה".

וכן- המילה נידה קשורה לנידוי, ובתקופת הנידה האישה מורחקת זמנית, על פי ההלכה.

אף כי ההרחקה כוללת הימנעות ממגע יד, אין קשר כאמור בין נידה לבין יד.