אוורור חדר - דיון נוסף
על פי התקנות לתכנון ולבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל- 1970, התוספת השניה, תקנה מס' 2.21 נדרש לחדר שינה חלון ששטחו לפחות 8% משטח החדר, ואילו לחדר שירות נדרש חלון ששטחו לפחות 10% משטח החדר.
מטרת החלון ותכליתו, מצויינת בתקנה אחרת, תחת הכותרת "הגדרות", והיא, בתקנה 2.01- אור ואוויר. הווה אומר, החדרת אויר ואור אל חלל החדר בו מדובר.
בית המשפט העליון נדרש לסוגיית האוורור בבקשת רשות ערעור 6215/22 יונתן מילר ואח' נ' החברה לפיתוח השומרון בע"מ ואח', כאשר דן בחלונות כנף על כנף.
בנושא שטח אוורור, ביהמ"ש העליון (שופט: נועם סולדרג) התכוון כי הדרישה לאוורור שבתקנה 2.21 הנזכרת- לא תופר ולא תבוטל, וכך פסק בסעיף 10 לפסק הדין:
"אציין כי לא נעלמה מעיני טענת המבקשים, שלפיה פרשנות זו עלולה לפגוע באפשרות הגשמת תכליתה של תקנה 2.21, אשר נועדה, לכאורה, להבטיח כניסת אור ואויר במידה נאותה, באמצעות קביעת יחס מינימלי בין שטח החלון לבין שטח רצפת החדר. סברוני, כי ממילא, התקנות יכולות להבטיח, לכל היותר, את קיומו של פתח בקיר שיהיה בגודל מספק כך שתתאפשר התקנת חלון נאות בעתיד". (ההדגשה, אינה במקור).
יצוין כי נוסח תקנה 2.21 הוא- "ולא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר מגורים מ- 8% משטח רצפת החדר", וכאמור, 10% מרצפת החדר לגבי חדרי שירות.
ברור כי כאשר החלון שמצוי בחדר הוא מסוג כנף על כנף, רק מחצית משטחו מעביר אויר, ואם מחצית זו רחוקה משיעור הדרישה שבתקנה 2.21 לגבי חדר מגורים- אין זה אוורור נאות, אלא: אוורור חסר, חלקי, שלא מתאים לאוורר חדר בו שוהים אנשים, ולא תואם את דרישות התקנות.
ישנם מומחים שמתחכמים בדיונם בנושא הנ"ל, תוך הישענות על טענה כי מיזוג אויר מהווה תחליף לאוורור.
טענה זו לא נכונה, כשם שלא נכונה הטענה כי תאורת מנורות היא תחליף תקין לאור השמש, וכן מסיבות נוספות - ועיקרן הוא:
* יש הבדל בין טמפרטורה המושגת על ידי מיזוג אויר, לבין אוורור.
* זכותו של הדייר ליהנות מאוורור אל אויר חוץ טבעי, מבלי לשלם על צריכת חשמל ועל תיקונים ועלויות אחזקה של מערכת מיזוג.
* לו היה המיזוג תחליף לאוורור, היה הדבר מוצא ביטויו בתקנות.
