היפוך משמעות המלים

בסיפור "קורות בתינו" של ש"י עגנון, עמוד מ"ד בספר "האש והעצים" בהוצאת שוקן תשכ"ז, מתאר הסופר "שהכל מקלסים את בוראם בניגון שקבע בהם בוראם, כמו שנאמר על ידי דוד המלך עליו השלום, תנינים וכל תהומות, אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו".

לקלס משמע לחיוב וגם לשלילה, שכן-

קלס-     פירוש (1) לעג, חרפה, צחוק.

            פירוש (2) שבח ותהילה.

דבר זה מקובל בשפה העברית.

ראה ספר איוב, פרק ב' פסוק ט'-

"ותאמר לו אשתו, עודך מחזיק בתומתך, ברך אלהים ומות".

ורמ"ח (רבי משה קמחי) מפרש:

            "והנכון להיות: ברך- הפך ברכה".

עינינו הרואות כי לקלס משמעו ללעוג ולחרף, וגם להלל ולשבח, ולברך- משמעו לאחל ברכה וגם היפוך מברכה לקללה, כפי שיעצה אשת איוב בצר לה.

ראה גם בראשית, פרק ל"ח פסוק כ"ו-

            "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני, ולא יסף עוד לדעתה".

לפי פירוש רש"י, לגבי חלק הפסוק "ולא יסף עוד לדעתה"- "יש אומרים: לא הוסיף, ויש אומרים: לא פסק".