דחיית חוות דעת חסרות אמינות
לפעמים הגישה העקרונית של מומחה, לא מאפשרת לו לתת חוות דעת מקצועית נכונה, חסרת פניות אובייקטיבית:
בת"א 6202/05 נחמן נ' מועצה מקומית מברשת ציון ואח', בית משפט השלום בירושלים, שופטת עירית כהן, מדובר בגגו של מהלך מדרגות של מקלט ציבורי, ללא מעקה המונע נפילה.
להלן הצהרת התובע כפי שהיא מסוכמת בסעיף 5 בפסק הדין:
"5. התובע הצהיר:
"התאונה ארעה שעה ששמרתי על נכדי הקטנים במקום ואלה רצו לעבר מתקן הבטון המשופע וטיפסו עליו. לאחר שעלו לגג המתקן וראו כי הם אינם מסוגלים לרשת והואיל וחששתי לשלומם ולאחר שהחלו לבכות עליתי בעקבותיהם לגג ע"מ להורידם.
כאשר הגעתי לשלב הסופי של העלייה לגג המתקן נאחזו בי נכדיי ותוך כדי ירידה נפלתי בחוזקה מכל מהלך המתקן ונפלתי מטה על משטח הבטון הקשה" (סעיף 3 לתצהיר מיום 20.10.06).
מתקן הבטון שאליו מתייחס התובע הוא גג בטון של חדר מדרגות על קרקעי המוביל למקלט ציבורי תת קרקעי. תמונות של גג המקלט צורפו לתצהיר התובע (נספח א' לתצהיר) ולחוות הדעת של המהנדס רפי גיל."
התובע ישב באותה עת על הספסל ועקב בעיניו אחר הנכדים, שלפתע נמצאו לכודים בגג מדרגות המקלט. כשבא להצילם – מעד ונפל על משטח הבטון.
הנתבעות בתיק זה העלו טענה כי התובע לא הצליח להציג גרסה אחידה ויחידה לגבי אירוע התאונה. יש לדעת ולהבין, כי מי שנפגע בתאונה, לא תמיד יכול לתעד במדויק את נסיבותיה, ואין שום צידוק לדרוש ממנו שיגיש גרסה אחת ויחידה לגבי מה שארע, כי כל מעייני רוחו נתונים באותה עת למכאוביו ולמצוקותיו, ואין לו אפשרות בו זמנית לתעד את האירוע, כהכנה למתן עדות.
במקרה זה, ממילא בית המשפט קבע כי אין הבדל מהותי בין גרסאותיו של התובע.
המומחים
התובע הסתייע בחוות דעת מקצועית של ורדית איל ביקלס, אשר טענה כדלקמן:
11. ורדית איל ביקלס כתבה בחוות דעתה:
"הטיפוס על גג המקלט התאפשר לכל עובר ושב, עקב אי גידורו. ילדים רבים וביניהם נכדי התובע ראו בגג המקלט המשופע "אטרקציה" כמתקן משחקים וזאת בייחוד שהמקלט הינו בסמיכות לגן השעשועים."
לפי חוות דעתה:
"באם המועצה המקומית מבשרת ציון הייתה בוחנת את גג המקלט שברשותה, הרי בוודאי הייתה מגדרת את הגג ומונעת את הטיפוס עליו עקב היותו בעל שיפוע תלול ומתנשא לגובה רב."
על פי חוות הדעת של ביקלס, היה צריך מלכתחילה לגדר את הגג המשופע.
בתיק זה מונה המהנדס רפי גיל כמומחה מטעם הנתבעת והביע דעתו כי לא נפל פגם בהיעדר מעקה, ומדובר בסיכון כאחד מסיכוני החיים. וכן, גם לו היה מותקן מעקה, הוא לא היה מונע תאונה, ולהלן נוסח פסק הדין בסעיף 17:
"17. אינני מקבלת את דעתו של המהנדס רפי גיל לפיה אם היה מותקן מעקה בחלק התחתון של התקרה המשופעת, הוא לא היה מונע את נפילת התובע ויתכן שהיה גורם לו לפגיעה קשה יותר, שכן ראשו היה נחבט במעקה.
לו היה מעקה שכזה, נכדיו של התובע לא היו עולים על גג המקלט והתובע לא היה נדרש לעלות בעקבותיהם."
סיכום
ציבור המתכננים והבונים אמור ללמוד מפסק דין זה כיצד לתכנן ולבנות מבנים ומתקנים ללא יצירת סיכונים ולנקוט באמצעי הזהירות הדרושים, ולא די בתכנון וביצוע לפי התקנות והתקנים. זהירות מיוחדת צריכה להינקט לגבי מתקנים סמוכים או בתוך מגרשי משחקים של ילדים.
הגישה לפיה הציבור צריך לנהוג בזהירות נדחתה בשתי ידיים על ידי בית המשפט העליון, השופט צבי א' טל, בע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' מנחם שחם, להלן ציטוט:
"כך כיוון בית משפט קמא, למאמר בהקשר דומה, 'אין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים' (בבא קמא כ"ט; חו"מ תי"ב). גם לי נראה שאין לקבל את טענת העירייה. הלא בכל פעם שאדם נתקל במכשול שבדרך- אילו התבונן, לא היה נכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול היא דווקא כלפי מי שלא התבונן".
לאמור, במישור העקרוני בית המשפט העליון דחה את הגישה המכשירה פתרונות בטיחותיים שיפים אולי לאדם הסביר, אך לא מספיקים, למשל, למי שלא התבונן...
ראה גם התייחסות לסוגיה דומה בת"א 2712-09-12 חוה כפיר ואח' נ' חברת וילות בנופר בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, פסק דינה של השופטת סיגלית מצא, (פורסם ב"נבו"), שם נדונה אי התאמה לתכנית, אשר נוסחה בפסק הדין לפרטיה, בזה האופן (ציטוט):
"בין הנספחים להסכם גם תכנית המכר, המגדירה את שתי החניות הצמודות לדירת התובעים כשתי החניות המזרחיות, שרוחבן הכולל 5.27 מ'. הפילר אינו בבקשה להיתר בניה או בתוכנית המכר.
בפועל, בוצעו החניות בשטח ובמיקום שנקבע בתוכנית המכר, אלא שמחניית התובעים נגרע שטח של כ-2.30 מ' (1.07 מ' * 2.30 מ') בשל הפילר שנבנה בחלקו בתחום חניית התובעים.
המומחה מטעם בית המשפט התייחס לשאלת היחס בין שטח החניה שהוקצה לתובעים לבין רוחב החניה הנדרש על פי התקן וקבע כי רוחב החניה הנו מספק. המומחה אף ציין כי בכל הנוגע לגריעת השטח מחנית התובעים הרי מדובר ב"סטייה קבילה" (עמוד 58 לחוות הדעת). לעניין זה הסתמך המומחה על סעיף 6 לפרק א' של המפרט הטכני, הקובע:
"הסטיות המפורטות להלן הן סטיות קבילות ולא יראו אותן כסטייה ממפרט זה:
(א) סטייה בשיעור של עד 2% בין שטח כמפורט בסעיפים 5 ו-6 ובין השטח למעשה; ואולם לעניין שטחה של גינה תותר סטייה גדולה יותר כמפורט בסעיף 6.6 והערה 4 לעיל.
..."
עוד טוען המומחה כי הפילר בוצע על פי דרישת הרשות (סעיף 53 לחוות הדעת), ועל כן אין כל אי התאמה בנושא זה. לעניין זה הסתמך על סעיף 6.2.7 לפרק ב' של המפרט הטכני.
הנתבעת, כאמור, סומכת ידיה על קביעות המומחה."
מומחה בית המשפט בתיק זה הוא המהנדס רפאל גיל, ודעתו נדחתה על ידי בית המשפט בעניין הנדון.
ראשית ייאמר, כי לא ברור האם הטעות בחישוב היא של בית המשפט או של מומחה בית המשפט. מדובר בשטח שנגרע מהחנייה והוא – 1.07 מ' 2.3 * מ' = 2.46 מ' ובקירוב [עיגול למקום אחד אחרי הנקודה] = 2.5 מ"ר ולא 2.3 מ' כפי שכתוב בפסק הדין. (בהמשך פסק הדין, הטעות תוקנה).
לגופו של עניין, כאמור, בית המשפט דחה את פרשנותו של המומחה רפי גיל, פרשנות שגויה המסתמכת על חישובי 2% לא נכונים ולא רלוונטיים, וכן פרשנות משפטית, לפיה הפילר שבוצע בניגוד לתוכנית המכר – הותקן על פי דרישות הרשות, [כנראה העירייה או הוועדה המקומית לתכנון ולבניה], ולכן אין בכך, כביכול, משום אי התאמה.
להלן ציטוט נוסף מפסק הדין:
"דעתי אינה כדעתם.
איני מקבלת את הטענה כי גריעת שטח הפילר משטח החניית התובעים נכנסת לגדר "סטייה קבילה", ולפיכך אינה מהווה הפרה של ההסכם. סעיף 6 לפרק א' הטכני מתייחס לשטח המפורט בסעיפים 5 ו-6 למפרט הטכני. סעיף 5 העוסק בשטח הדירה. יצוין כי הסעיף מנוסח ברשלנות, שכן סעיף 6 עוסק בסטיות קבילות. אין סעיף 6.6 או הערה 4. בכל מקרה, סביר להניח כי הסעיף מתייחס לשטח הדירה, כמפורט בסעיף 5 לפרק א'. למעלה מן הדרוש יצוין כי אף לו הייתי סבור כי הסעיף מתייחס לסעיף 6.1 לפרק ב' להסכם, הרי מדובר בסטייה הקרובה ל-10% (2.5 מ"ר מתוך כ-25 מ"ר). בכל מקרה איני מקבלת כי יש לחבר את שטח החניות לשטח הדירה על מנת לחשב את היקף הסטייה, שכן פרשנות כאמור הייתה מאפשרת לאיין את החניה כליל. עוד יצוין כי אף לו סברתי כי מדובר בסטייה קבילה על פי הוראות המפרט הטכני, אין זה ברור כלל ועיקר כי הוראה כללית במפרט הטכני גוברת על תכנית המכר המתארת באופן מפורש את החניות ושטחן.
סעיף 20ד' לגב/מ 12 החלה על המגרש קובע כדלקמן:
סעיף 6 לפרק ב' של המפרט הטכני עוסק ב"עבודות פיתוח ושונות". סעיף 6.1 עוסק בחניה וסעיף 6.2 עוסק בפיתוח המגרש. סעיף 6.2.7 קובע "גדר בחזיתות אחרות של המגרש: חומר: לפי דרישת הרשות, בגובה: לפי דרישת הרשות."
מכאן כי התכנית מחייבת כי הפילר ישולב בגדר האחידה שבחזית המגרש. סעיף 6.2.7 למפרט הטכני העוסק בגובה והחומר ממנו תיבנה הגדר. איני מוצאת בסעיף 6.2.7 הרשאה לקבלן למקם את הפילר בהתאם לדרישת הרשות.
למעלה מן הדרוש יצוין כי לא הובאה כל ראיה כי דרישה כאמור אכן הוצגה, לעניין זה צדק ב"כ התובעים עת הפנה בישיבת יום 26.2.2017 לכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, ובו טענה כי רצתה להעתיק את הפילר ואף הזמינה בעלי מלאכה וביצעה תאום עם חברתה חשמל, אולם התובעים שינו דעתם (סעיף 13 לכתב ההגנה).
בין אם כך ובין אם כך, הפילר אינו מופיע בתוכנית המכר ובבקשה להיתר בנייה. החניות שהוצמדו לדירת התובעים וסומנו בתכנית שצורפה להסכם, אינן כוללות פילר בתחום החנייה. מאחר והקמת פילר מחייבת קבלת היתר בנייה, יש להניח כי הנתבעת הגישה בקשה מתוקנת, אך לא עדכנה את ההסכם בהתאם או יידעה את התובעים.
בפעלה כאמור הפרה הנתבעת את ההסכם עם התובעים, והתובעים זכאים לקבלת צו עשה המורה לנתבעת להעתיק את הפילר ממקומו (בתחום חנייתם)."
יש להבדיל בין מקרה בו בית המשפט בוחר מתוך שתי גרסאות או הגרסה הנכונה, לבין מקרה בו נדחית גרסה של מומחה מוסכם. בתיק זה, נדחתה גישתו של מומחה בית המשפט.
עינינו הרואות, כי תכנית המכר מחייבת גם לגבי פריטים שעלולים להיראות כאילו הם: סכמטיים, משניים, חסרי חשיבות – כסימון עמוד לכיסוי צנרת, או פילר במגרש.
זאת ועוד, גם במצב בו השינוי מתכנית המכר הוא נובע מדרישת הרשויות – עומדת לדיירים זכות התביעה בגין אי התאמה לתכנית המכר, כי במישור ההתחייבויות בין הדיירים לבין המוכר, המסמך הקובע הוא: תכנית המכר.
ראה גם ת"א 1909/02 רגבה בע"מ נ' ד"ר בר-און, שופטת: ד"ר איריס סורוקר, פורסם ב"נבו".
להלן ציטוט מפסק הדין המתייחס לאמינותו של רפאל גיל, ציטוט בעל חשיבות לגבי התנהגות ראויה והתנהגות פסולה של מומחים:
"19. שנית, וזה העיקר, עדותו של מר גיל בפני סבלה מבעית אמינות משמעותית.
העד הודה כי הוא בעל נסיון רב בחקירות בבתי משפט ובעמידה על דוכן העדים (פרוטוקול ע' 192-200). אמנם, עצם קיומו של נסיון קודם אינו פוגם; ואולם מהתנהלות העד בפני התרשמתי כי קיים חשש למתן דגש יתר מצידו על אופן הצגת הדברים החיצונית, חלף היצמדות לעובדות כהוויתן. וזאת ועוד: מר גיל הודה בקשרים אישיים ומקצועיים נמשכים בינו לבין הנתבע 2 (פרוטוקול ע' 191 ש' 4-12; ע' 192 ש' 4-5 וכן ע' 191 ש' 17 עד ע' 192 ש' 28). בתוך כך, מר גיל משמש עד מומחה בתיקים שבהם עו"ד בר-און מייצג בעלי דין (ע' 192 ד' 4-5).
אין מחלוקת כי מר גיל נלווה אל הנתבעים בהליך זה בביקור מומחה בית המשפט בביתם (פרוטוקול ע' 197 ש' 11-15), ואף השאיל למומחה זה ציוד מדידה (פרוטוקול ע' 212 ש' 1 עד ע' 213 ש' 4). כך גם סייע מר גיל בידי הנתבעים להמיר את קלטות הדי.וי.די. של צילום הביקור לקלטת רגילה, לצורך הקרנה בבית המשפט (פרוטוקול ע' 191 ש' 21-22).
מתברר, כי מר גיל סיפק לנתבעים חוות דעת בעניינים אישיים נוספים שלהם (פרוטוקול ע' 213 ש' 28 עד ע' 215 ש' 5). התנהלות נמשכת זו מעוררת חשש לעניין אישי של המומחה בתוצאות ההליך."
על פסק דין זה הוגש ערעור – ע"א 1056/06 ד"ר בר-און נ' רגבה בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב, (פורסם ב"נבו"), ערעור שנדחה.
בית המשפט המחוזי קבע כדלקמן:
"משקרסה גירסת המערערים באשר להיקף הליקויים, אימץ בית-משפט קמא את גירסת המשיבה והערכותיה לעניין מהות הליקויים הנותרים ושוויים, ועליהן ביסס את החלטתו. לאור הודאת המשיבה בקיומם של ליקויים אלו ובחובתה לעשות לתיקונם, וכן לאור הפחתת ערך התיקונים מיתרת התמורה, לא נדרש בית המשפט לפרט מעבר לכך."
ראה בתיק זה, גרסתו המקצועית של המומחה רב הניסיון לא רק שלא התקבלה אלא גם המומחה ספג ביקורת קשה על אופן עדותו – על אף שהעיד על עצמו כי הוא –
" בעל נסיון רב בחקירות בבתי משפט ובעמידה על דוכן העדים, "
קבע בית משפט השלום, ואחריו בית המשפט המחוזי כי גרסת המערערים באשר להיקף הליקויים - קרסה.
