מומחה מטעם בית המשפט

מומחה המתמנה על ידי בית המשפט. לא מהווה את "ידו הארוכה של השופט", אלא- משמש כלי להבהיר לשופט את הסוגיות שבמומחיות השנויות במחלוקת מקצועית.

מומחה ביהמ"ש אינו בהכרח יותר אובייקטיבי ממומחי הצדדים- כשם שיש למומחה צד לדיון סיבות (לכאורה) שלא להיות אובייקטיבי, כן גם למומחה בית המשפט יש סיבות, לכאורה, שלא להיות אובייקטיבי, ולהלן תיאור:

- מומחה בית המשפט יכול להיות בעל שיקול זר, ולנטות לטובת צד לדיון שמשדר כוח ונוכחות מוגברת, בבית המשפט, ויד לו בהסכמתו למינוי. מומחים בעתיד.

 

התובע- בדרך כלל הוא דייר שנתגלו בדירתו, ליקויי בניה ואי התאמות- אינו יוצא ובא בין כותלי בית המשפט, וזה לו אירוע חד פעמי. לעומתו, הנתבעים הם בדרך כלל קבלני בניין או יזמים, שהם יוצאים ובאים בין כותלי ביהמ"ש בשגרת עיסוקיהם ומכירים את המערכת, ובמסגרת עבודתם מתבקשים להסכים למינויי מומחים מעת לעת.

 

לאמור, אם המומחה יירצה את רצונו של הקבלן, הקבלן ימליץ עליו לקראת מינויים נוספים.

אם יירצה את רצון התובע- לא תהיה לתובע אפשרות להמליץ על המומחה, כי אירוע התביעה הוא חד פעמי מבחינתו.

 

- יש אפשרות כי מומחה בית המשפט חש שביהמ"ש נוטה לטובת הקבלנים, משום מעמדם המיוחד כשועי הארץ, ורצונו של ביהמ"ש להיטיב עמהם.

תחושה זו יכולה להיות מנת חלקו של מומחה ביהמ"ש - גם אם אינה נכונה, ולא תואמת מציאות.

במקרה כזה, ישאף מומחה ביהמ"ש לנטות לטובת הקבלן או היזם, על מנת למצוא חן בעיני בית המשפט ומינויים נוספים.

מומחה המתמנה ע"י ביהמ"ש - בעל חובה אתית לנהוג בנאמנות למקצוע ולשמור על כללי האתיקה של לשכת המהנדסים והאדריכלים, אם הוא אדריכל או מהנדס.

במהלך עבודתו המקצועית, יש ומומחה ביהמ"ש נזקק לתכנית שאינה מצויה בחומרים אותם קיבל מהצדדים לדיון, או מפרט שהיה עלול להבהיר נושא מסויים שאינו ברור דיו או מסמך אחר אשר לא קיבל.

הנטייה הראשונה של המומחה היא - לבקש לקבל את המסמך החסר.

על המומחה להבין, כי הוספת מסמך לחומר הראיות - לכתבי הטענות, היא פעולה משפטית העלולה לשנות את פסק הדין, ופעולה זו אינה אוטומטית, ואינה נתונה לשיקול דעתו כלל.

בית המשפט הוא הגוף המוסמך לדון בבקשה להוספת ראיה, ולעתים יבקש תגובת הצדדים לדיון ויחליט לאחר שיקול דעת משפטי בנושא.

על כן, ככל שחסר למומחה מסמך - יעביר בקשה לקבלו רק דרך ביהמ"ש.

הוא הדין ביזמה של המומחה להזמין בדיקות מעבדה או לזמן מומחה משנה לתת חוות דעת משלימה- כל פעולות אלו צריכות לעבור דרך בית המשפט ואינן נתונות להכרעת המומחה, שכבר נטען שאינו "ידו הארוכה של בית המשפט".

המומחה מקבל את שכרו באישור בית המשפט.

עבור שכר זה, עליו להכין חוות דעת מקצועית.

כאשר צד לדיון מעלה בכתב שאלות הבהרה, הנוהג הוא כי המומחה מבקש שכר טרחה נוסף,  ומקבלו.

מדובר בנוהג פסול ולא ראוי.

להלן ציטוט מתוך רע"א 1017/01 אלברטרוניקס נ' בר (פורסם בנבו, 08.05.2001) :

" לא מצאתי כי בשאלות ההבהרה שהוצגו למומחה, יש מיצוי או ויתור על זכות החקירה הנגדית. שאלות ההבהרה, כשמן כן הן, נועדו להבהיר את חוות הדעת. ואילו חקירה נגדית, מטרתה לסתור את המסקנות העולות מחוות הדעת. ולא הרי אלה כהרי זו. ברי, אפוא, כי שאלות ההבהרה אינן יכולות לבוא תחת החקירה הנגדית. "                     

(ההדגשה בקו אינה במקור).                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              

עינינו הרואות כי ע"פ פסיקת בית המשפט העליון, שאלות הבהרה מטרתן אחת - להבהיר את חוות הדעת.

איני רוצה לחשוד במומחים, שנותנים חוות דעת שאינה ברורה על מנת שיתבקשו להבהירה, וזאת יעשו בתשלום נוסף.

יחד עם זאת, אין לשלם שכר טרחה על הבהרת הדברים, שמלכתחילה היו צריכים להיות ברורים.

המומחה אינו משפטן, ואף אם יש לו ידע או השכלה בתחום המשפט- הוא מונה בזכות ידע מקצועי ספציפי, ולא ידע משפטי שכן ביהמ"ש לא זקוק להארות ולהבהרות בתחום המשפט מפיו של מומחה.

לפיכך, יש והמומחה מגיע בשגרת עבודתו אל צומת בה הוא צריך להחליט החלטה בעלת ניחוח משפטי.

לשם כך נועד סעיף 133 לתקנות סגר הדין האזרחי פרק י"א - מומחים:

"133.

בקשת הוראות

מומחה שמינהו בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לבקש מבית המשפט או הרשם, בכתב או בעל פה, הוראות לענין מילוי תפקידו."