נטייה של מומחה ביהמ"ש לטובת צד לדיון עלולה לגרום לפסילתו

בית משפט השלום בבת-ים, סגנית הנשיא אפרת אור-אליאס, קבע את האמור בכותרת לעיל בת"א 27240-12-16 דקל ערובה למזרח התיכון בע"מ נ' הפניקס חברה בע"מ, כדלקמן:

"משכך, מידת מעורבות המומחה תשפיע על המשקל שייחס בית המשפט לחוות דעתו, כאשר ככל שמידת המעורבות גדולה יותר - המשקל פוחת [אברהם בן-עזרא עדות המומחה בזירה המשפטית 29, 37 (2016)]. עם זאת, בתי המשפט שבו וקבעו, כי מידת מעורבות גדולה במיוחד, עשויה אף להביא לפסילת חוות הדעת, תוך שייקבע כי זו אינה קבילה, ולא רק להפחית או לאיין ממשקלה.

רק במקרים בהם השתכנע בית המשפט שקיימת מעורבות אישית של המומחה באירועים נשוא ההליך, באופן שקיים חשש שהיא תשפיע על מקצועיותו, אף מבלי שהוא יהיה מודע לה, יש להוציא חוות הדעת מן התיק [ת"א (מחוזי מרכז) 38034-12-10 רוזנברג נ' גרין אויל אנגריה בע"מ (26.12.2026)].

האמור נכון במיוחד, כאשר קיים קושי להפריד בין העדות העובדתית של העד ביחס לפרשה הנדונה, ובין ההשפעה של האמור על יכולתו לגבש עמדת מומחיות באותה שאלה ממש:

לא כך כאשר המומחה מעורב מטעמו של בעל הדין בהתרחשות האירועים מושא חוות הדעת, שאז, מטבע הדברים "קשה להפריד בין עדותו כמומחה לעדותו כעד לגבי התנהלותו באותו עניין" פרשת פלונית, לעיל, פסקה 147).

103. זאת ועוד, יש לתת את הדעת גם בהיבטים הצורניים של עדות העד, במיוחד לעדות הראשית, שהרי גם באמור יש כדי לבטא תפיסה של העד, או של בעל הדין המזמינו לעדות, אשר לסיווגו הנכון של עד זה. במיוחד כך, כאשר עד מעלה גרסה עובדתית לאשר נטען שהתרחש, או לנסיבות הסובבות את הפרשה, שכן גם אם העד אינו "...צד ישיר, והעלאת גרסה עובדתית באשר לאירועים, יש בה להקים חשש להשפעה על מקצועיותו אף מבלי שהוא יהיה מודע לה". [ת"א (מחוזי ת"א) 37321-02-14 חברה לנכסים ולבניין בע"מ נ' שטיינברג (8.7.2016)]".

 

איננו רואים כי בית המשפט הסתמך בקביעה זו על ספרי – “עדות המומחה בזירה המשפטית”, בהוצאת "בורסי".

במקור קבעתי בספרי הנ”ל כי על פי תקנה 4 לתקנות המהנדסים והאדריכלים, חובת האובייקטיביות המקצועית חלה על המומחה באשר הוא – ולא רק על מומחה מטעם בית המשפט.

להלן ציטוט החלק שאליו כיוון בית המשפט בפסק הדין הנ”ל:

“נוסף על כך, על המומחה להימנע מלתקוף מילולית את הצד השני, את בא כוחו ואת המומחה מטעם הצד הנגדי. כן אל לו לעשות שימוש בביטויים מעליבים. עליו לכבד את המומחה של הצד השני ואת קביעותיו, ולהביע את חילוקי הדעות שיש לו אתו בדרך עניינית, מקצועית ומכובדת.

תקיפה שכזו, יכולה לבוא לידי ביטוי בחוות הדעת, בתכתובת או בעדות. יש בה להעיד על אפליית הצד השני, דבר הנוגד את קביעת תקנה 10 לתקנות המהנדסים והאדריכלים, כי מהנדס ימנע מלתת את שירותיו המקצועיים אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובותיו המקצועיות כלפי לקוחו בשל עניין אישי.

דבר זה יוצר מראית עין של אפליית הצד השני. יודגש כי במשפט המנהלי משוא פנים לכאן או לכאן – עלול לפסול החלטה מנהלית אף עקב פגם זה, גם בלי להיכנס להגיונה ולטיבה של ההחלטה. כך גם בענייננו.

בעניין בר־ישי נ' איתן חברה לביטוח בע”מ, קבעה השופטת טובה שטרסברג -כהן כי:

      אכן, כאשר עומד בית המשפט למנות מומחה, רצוי למנות מלכתחילה   מומחה בהסכמה, אם ניתן הדבר לעשותו, וזאת, כדי למנוע התדיינויות,
משקעים והרגשת אי נוחות של צד זה או אחר.

עוד נאמר:

בכל מקרה, על בית המשפט לעשות כל שביכולתו על מנת לוודא שהמומחים המתמנים על ידו ידועים כמומחים בתחומם, כשמומחיותם, מקצועיותם, הגינותם וניטרליותם, אינן שנויות במחלוקת.”

 

למען שלמות הדיון, אציין כי בהמשך הדברים הובהר (לא בפעם הראשונה) כי בניגוד לפסקי דין בתחום המומחיות – המתארים את עבודתו של המומחה המתמנה ע"י בית המשפט, כזרועו הארוכה של בית המשפט –בפועל ולמעשה, מומחה מטעם בית המשפט, בין שמונה בהסכמת הצדדים ובין שמונה שלא בהסכמה, אינו זרועו הארוכה של השופט.

ביטוי זה, שתוכנו מתפרש בדרך כלל באופן שגוי ע"י המומחים המתמנים, גורם לנזקים (לפעמים לנזקים בלתי הפיכים) לצדדים לדיון. מומחה המתמנה, סבור לפעמים כי כזרועו הארוכה של השופט, הוא מחליט החלטות שיפוטיות כאילו הוא השופט, מורה על העברת ראיות, מצמצם זכויות צדדים לדיון, ובדרכו רומס זכויות צד א’ ומרעיף שפע זכויות על צד ב’ – זכויות שצד ב' לא היה יכול להשיגן בבית המשפט.

לפיכך, מומחה מטעם בית המשפט, אמור להסתפק ב - ד’ אמות מינויו מבלי לחרוג מהן, והוא אינו ידו הארוכה של בית המשפט.