שיר הלל לטייס
אֶל מֶרְחֲבֵי הָאֵינְסוֹף
נִישָׁא אֲלֵי מָרוֹם
נוֹשֵׂא עִמּוֹ תְּפִלָּה לְהַגְשָׁמָה…
הֵידָד חָבֵר, לְךָ הַלֵּב נִפְעָם
עַל אוֹמֶץ לֵב, תְּבוּנָה וְתוּשִׁיָּה
הֵן כֹּחַ־מַחַץ וּגְבוּרָה שֶׁבְּךָ
אִתְּךָ הַלֵּב הוֹלֵם בְּאוֹן.
מַתְּנַת אֱלוֹהַּ, אֵין שֵׁנִי לְךָ
תִּקְוָה נָתַתָּ, גַּם מִבְטַחִי בְּךָ
אֶל-עַל תַּמְרִיא בְּמֶרְכְּבוֹת אֱלוֹהַּ
אֶת עַמְּךָ תּוֹשִׁיעַ בְּגָאוֹן.
הֵן עַם שָׁלֵם מַצְדִּיעַ וּמוֹדֶה לְךָ
עַל פָּעֳלֶיךָ בָּאֵלּוּ הַיָּמִים
מֵצַח נְחוּשָׁה, דְּבֵקוּת בַּמַּטָּרָה
עוֹד נִצָּחוֹן שֶׁהֵבֵאתָ לְעַמֶּךָ.
