אוורור חדר בדירה

ראשית דבר, יש לדעת כי תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1972, התוספת השניה, מתייחסות לנושא אוורור החדר, באופן עקרוני ובאופן כמותי.

מכיוון שהתקנות מתייחסות לבעיית האוורור גם באופן כמותי, וקובעות מהו שטחו הנדרש של חלון בחדר (לכל הפחות) על פי שטחו של החדר, ברור כי הכוונה היא כי ישנה שיטה לחשב את שטח החלון הנדרש כפונקציה של שטח החדר, וכל פרשנות לפיה אי אפשר לדעת מהו שטח החלון - תיפסל.

עדיין נותרת השאלה - מהו החלון, ומהו שטחו.

גם בעניין זה, קיים מענה בתקנות.

להלן ציטוט:

תקנה 2.01 (הגדרות)

"חלון" - פתח המשמש אמצעי תאורה ואוורור טבעיים והפונה לשמים, לרחוב, למרפסת הסגורה בתריס בלבד או לחצר, לרבות אשנב, דלת מזוגגת או פתח אחר וכיוצא באלה; "

מהגדרה זו, מתקבל כי חלון הוא פתח המשמש תאורה ואוורור, באופן שבמצב פתוח - הוא מאפשר גם תאורה, וגם אוורור.
(כשהחלון סגור - אין אוורור).

האויר אשר נכנס דרך החלון, רב יותר ככל ששטח הפתח נטו גדול יותר, והחלון מוגדר על פי שטח פתיחה מקסימלי; אם החלון דו אגפי, [כנף על כנף], יהיה שטח זה, כמחצית מהשטח המתקבל ע"י חלון צירי, למשל, באותו פתח בנוי שיועד לחלון.

תקנה 2.21 (מהות/שטח החלון)

" 2.21  (א)  לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר מגורים מ - 8% משטח רצפת החדר.

             

           (ב)  לא יפחת שטחם הכולל של החלונות במטבח מ - 5% משטח רצפת המטבח.

 

           (ג) לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר שירות למעט חדר ארונות שאין חובה                   באוורורו מ - 10% משטח רצפת החדר או 0.3 מ"ר, הכל לפי הגדול."

 

עיניינו הרואות, כי מתקין התקנות הגיש לנו מנגנון לחישוב שטחו של החלון - 8% משטח רצפת החדר.

ע"פ הגדרת החלון, בהיותו משמש אמצעי אוורור, לא ייכלל בשטח החלון שום רכיב זר/אחר זולת זה המשמש "אמצעי תאורה ואוורור".

הסבר שטחים:

הפתח בבניה (בקיר הבנוי) לשם הרכבת החלון הוא המלבן ABEF..

בפתח זה מותקן רכיב זכוכית קבועה בתוך מסגרת, ששטחו DCEF, והוא לא מאפשר מעבר אויר לכן אינו חלק משטח החלון.

נותר הפתח שבגבולות המלבן ABCD.
בתוך מלבן זה יש מסגרת קבועה, מעץ או מאלומיניום, שבתוכה שני אגפים זזים זה על זה.
המסגרת, לא מאפשרת חדירת אור ולא מאפשרת חדירת אויר, ולכן אינה חלק משטח החלון הנדרש.

לו הרכיבים שאינם חלק מהחלון, היו נכללים בתוך שטח החלון - היה על מחוקק המשנה להגביל אותם מבחינה כמותית, באופר ברור, כפי שהגדיר את שטח החלון באופן ברור - 8% משטח רצפת החדר.

שאם לא כן, יהיה ניתן לייצר ולהרכיב חלון שרוב מכריע משטחו - לא ישמש מעבר אור ואויר, והתוצאה מבחינת הכוונה לספק למשתמש אור אויר בכמות מוגדרת - תיפגע.

לחלון שני אגפים, שהחומר העיקרי בהם הוא זכוכית המאפשרת מעבר אור, אולם לא מאפשרת מעבר אויר. לכן, במצב בו ניתן לפתוח בו זמנית את שני אגפי החלון, יהא שטח מעבר אויר ABCD בניכוי שטח המסגרת 1.
אם מדובר בחלון כע"כ, הרי ניתן לפתוח רק את חציו, ולכן שטח מעבר אויר = שטח החלון יהיה רק AHID או BHIC... (בניכוי המסגרת האטומה).

כל פרשנות אחרת, תיצור מצב אבסורדי הפוגע בזכויותיו של המשתמש לאוורר את החדר, לפיו - למעשה - אין כל משמעות לסעיף 2.21 בתקנות כמצוטט לעיל, ס"ק א', ב', ג', ובו הוראה לאופן החישוב של שטח החלון; חזקה כי המחוקק לא השחית מלותיו לריק.

בא בית המשפט העליון (רע"א 6215/22 מילר ואח' נ' החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ ואח', שופטים: נ' סולברג, ד' מינץ, י' אלרון, פסק דין מיום 19.01.2023), וקבע אחרת, אולם לא באופן חד משמעי, לאור סעיף 10 לפסק הדין, הקובע לאמור:

"10. אם כן, הפרשנות שמציעים המבקשים, אינה מתיישבת עם לשון התקנה, אף לא בדוחק. די לי בכך כדי לדחותה, שכן כידוע, “גבולות הפרשנות הן כגבולות המשמעות הלשונית של הסעיף” (דנ"פ 5625/16 אסרף נ' בוקובזה, פסקה 11 לחוות-דעתי (13.9.2017)). בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי לא נעלמה מעיניי טענת המבקשים, שלפיה פרשנות זו עלולה לפגוע באפשרות הגשמת תכליתה של תקנה 2.21, אשר נועדה, לכאורה, להבטיח כניסת אור ואוויר במידה נאותה, באמצעות קביעת יחס מינימלי בין שטח החלון לבין שטח רצפת החדר. סברוני, כי ממילא, התקנות יכולות להבטיח, לכל היותר, את קיומו של פתח בקיר שיהיה בגודל מספק, כך שתתאפשר התקנת חלון נאותה בעתיד. הטעם לכך, הוא שבשלב הבקשה להיתר, כלל לא ניצבים לפני מוסד התכנון פרטים על אודות החלון עצמו, אלא רק על מידות הפתח המתוכנן בשלד הבניין. אין כל טעם אפוא בקביעת תנאי להיתר, אשר למוסד התכנון האמון על מתן ההיתר, אין כל אפשרות לבחון את התקיימותו. דין הטענה, אם כן, להידחות."

יושם דגש על המשפט, שמהווה מפתח ומוצא לסוגיה -

"בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי לא נעלמה מעיני טענת המבקשים, שלפיה פרשנות זו עלולה לפגוע באפשרות הגשמת תכליתה של תקנה 2.21, אשר נועדה, לכאורה, להבטיח כניסת אור ואויר במידה נאותה, באמצעות קביעת יחס מינימלי בין שטח החלון לבין שטח רצפת החדר. סברוני, כי ממילא, התקנות יכולות להבטיח, לכל היותר, את קיומו של פתח בקיר שיהיה בגודל מספק כך שתתאפשר התקנת חלון נאות בעתיד".

יש לפרש את דברי ביהמ"ש העליון, באופן שבסופו של דבר אנו חוזרים אל התקנות, תקנה 2.01 ותקנה 2.21, בעניין יצירת חלון נאות לפי התקנות במידות שיאפשרו אוורור נאות: הפתח בקיר יהיה בשטח שיאפשר אוורור כפי שקבוע בתחנות, שטח אויר ואור מחושב, ומסוים, 8% משטח רצפת החדר, ולא שטח שאינו ידוע לאף אחד.