שטח חתך העמוד לעומת מודול החתך

עמוד קונסטרוקטיבי נועד לשאת עומסים. עיקר העומסים הם עומסים אנכיים ציריים, ולפעמים כיוון ההעמסה משתנה, ואז נדרש שהעמוד יתאים לכל מצב של שינוי מעומס אנכי מרכזי; תורמים לתופעה זו כוחות אופקיים בעת רעידות אדמה ורוחות, צורה גיאומטרית של התכנון, וגורמים אחרים.

לכן, יש חשיבות בעניין חוזקו של העמוד לשטח החתך האופקי (להלן: שטח החתך), כמו גם לעמידות העמוד במאמץ לחיצה, ובנוסף לכך - ישנה חשיבות למודול החתך של העמוד, בכל כיוון, ולמומנט האינרציה של החתך בכל כיוון.

סוגיה זו, שהיא עניין למהנדסי מבנים [וגם לאדריכלים האחראים על התכנון הארכיטקטוני של המבנה, המושפע כמובן ממיקום ומגודל החתך של העמודים], הגיעה לפתחו של בית משפט השלום בתל-אביב, ת"א 24332-06-14 נציגות הבית המשותף ברח' תרצה 26-32 רמת גן, נגד גבעת מרום בע"מ וקבוצת א' דורי בע"מ, שופטת: פנינה נויבירט, פסק הדין מיום 4 יוני 2026.

להלן ציטוט מסעיף 40 לפסק הדין:

"מבדיקת תכנית העבודה עולה כי מידת העמודים בתכנית העבודה היה 30/60 ס"מ, בפועל קיים עמוד 46/46 ס"מ, הגדול בכ - 18% משטח המתוכנן המיועד ללחיצה. בהתאם לתכנית הביסוס עולה כי שורת העמודים המערבית בוצעה בביסוס כלונסאות אשר בתוכם הוכנס עמוד קונסטרוקציה מפלגה בצורת "I", ועליו בוצעה תקרת מרתף בתחום הרלבנטי... יצוין כי מידות עמודים 30/60 ס"מ הינו התכנון הראשוני, כשבהמשך שלב הביצוע בוצע שינוי תכנון תוך מענה לצרכי ביצוע, דהיינו, הבטון של העמודים בשורה המערבית הינו בטון נוסף לעמוד הפלדה, ואשר בנוסף לתפקידו הקונסטרוקטיבי לנשיאת העומס המצטבר, הוא משמש גם ככיסוי והגנה מפני קורוזיה בעמוד הפלדה, אשר אף הוא נושא את העומס המצטבר. ניתן לראות בחישוב פשוט כי הכח האופקי/גזירה המתפתח בעמוד מתקבל בקלות ע"י עמוד הבטון או ע"י הפלדה, קל וחומר שעל ידי שניהם ביחד, בניגוד לנטען ע"י מומחה התובעות."

(הציטוט הוא מדברי מהנדס רון צבי, מומחה ביהמ"ש בתיק זה בחוות דעתו, ציטוט שנכלל בתוך פסק הדין, כאמור, בסעיף 40).

לאמור, למרות השינוי הקונסטרוקטיבי בנושא עיקרי במבנה (מבנה רב קומות עם 2 קומות חניה מפולשות) - השינוי לא נתמך בתכנית שינויי קונסטרוקציה, ככל שידוע, לא נתמך בתכנית עדות, ככל שידוע, ולא נתמך בחישוב סטטי מחדש, ככל שידוע - בנמצא רק התכנית המקורית, מול המצב בפועל.

להלן התכנית של קומת העמודים, בה העמודים עברו שינוי מהותי - במקום 60 * 30 סמ"ר בכיוון שבתכנית, 46 * 46 סמ"ר בפועל:

השוואת תוצאות חישוב:

עינינו הרואות כי ב - 2 פרמטרים יש עדיפות לחתך המתוכנן.
זאת ועוד, יש עדיפות נוספת לחתך המתוכנן ביחס למה שבוצע, והיא - על פי התכנון, אורכה של הקורה
קצר יותר, ויש לכך השפעה חיובית ביחס ריבועי לטובת החתך המתוכנן כלפי החתך שבוצע.

השאלה אינה האם שורת העמודים בה מדובר מספיקה לשאת את העומס, אלא - האם השינוי שנעשה לכאורה ללא שום מסמך מלווה כנדרש בחוק התכנון והבניה בעניין חישובים סטטיים - שיפר, או החליש, את הבניין, וזאת לאור שברים וסדקים וכן שקיעות ותזוזות שנגרמו בו, ברכיבי קונסטרוקציה.

אי אפשר לסיים נושא זה, ללא ציון כי עבודת התכנון, על פי חוק התכנון והבניה ותקנותיו, כוללת פיקוח עליון, כך שבכל מקום בו נגרמה הזנחה או נגרם נזק בביצוע - רואים בכך רשלנות בתחום אחריות המתכנן, אלא אם כן נקט בפעולה והסיר אחריותו מהמבנה בזמן הנכון.

     * * *

האירוע הנ"ל מזכיר לי את אחד הסיפורים המרתקים על טעות הנדסית של מורה להנדסת מבנים, שהודה בטעות והציל חיים:

בניין Citigroup Center בניו יורק, בן 59 קומות, במרכז מנהטן, נבנה בין השנים 1974-1977.

הבניין נשען על 4 עמודים מרכזיים.
החישובים המקוריים של הבניין היו עמידותו בפני רוחות הבאים ישר על פני חזית הבניין, וזאת בהתאמה לדרישות חוקי מדינת ניו יורק.

אלא, שבפועל, רוחות הבאות בכיוון שאינו חזיתי אלא בזוית של 45º - משפיעות יותר על המבנה, מהרוחות בכיוון 90º.
בנוסף, בזמן ביצוע הומרו החיבורים המרותכים בחיבורים "שווי ערך" בברגים.

בשנת 1978, כשנה לאחר גמר הבניה, סטודנטית לאדריכלות מאוניברסיטת פרינסטון בשם דיאנה הרטלי חקרה את הבניין במסגרת הכנת עבודת גמר (תזה) לתואר.

בחקירתה, גילתה כי הבניין לא חושב לכוחות עקב רוחות בכיוון אלכסוני.
היא הודיעה על כך למתכנן - מהנדס מבנים אמריקאי - ויליאם למסורייר, הוא הודה על אתר בשגיאה, וביצע במשך 3 חודשים חיזוקים ע"י הוספת פרופילים מחוברים בריתוך - והבניין עומד על מכונו יציב עד היום.

זהו מקרה של התנהלות אתית ואחראית של המעורבים בסיפור המעשה, וללא קשר לפסק הדין הספציפי, ראוי כי מהנדסים יאמצו מקרה זה ויצילו חיים.