אינטואיציה, פרס נובל ומציאות

(מאמר זה מוקדש לזכרו של מורה ומהנדס - פרופ' יצחק אלפן ז"ל)

בדף הראשון של "חוות דעת מקצועית" שאני כותב, כלול משפט שנאמר לי, עוד בהיותי סטודנט בטכניון להנדסה בנאית (משמע; ככל הנראה בשנים 1966-1967), על ידי פרופ' יצחק אלפן כדלקמן:

"הניסיון אינו תחליף לידע,
האינטואיציה אינה תחליף לחישובים".

המדען והמהנדס - לומדים ויודעים, מנתחים ומחשבים, ואינם אמורים להיות מונחים על סמך נסיונם או על סמך האינטואיציה ו"תחושת הבטן" שלהם בכל נושא מדעי, הנדסי, תכנוני.

אפשר לחלוק על דברים אלו; ואפשר לאמצם כבסיס לעבודה מקצועית, ולהחלטת החלטות.

במאמר מקצועי שראה אור 8 שנים לאחר מכן, יש אישוש במידת מה להגותו של פרופ' יצחק אלפ]ן, שהיה מהנדס יועץ, חוקר ומורה דגול, ולימד אותי הנדסה ודרך ארץ.

מדובר במאמרם של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, "שיפוט בתנאי אי ודאות: יוריסטיקות והטיות", שראה אור לראשונה כאמור בשנת 1974 בכתב העת Science, והיווה את אחד הגורמים לכך שפרופ' דניאל כהנמן קיבל פרס נובל לכלכלה בשנת 2022.

להבהיר, פרופ' כהנמן אינו כלכלן במקצועו, אלא פסיכולוג.
הפרס ניתן על מחקריו של כהנמן בתחום השיפוט והחלטת החלטות בתנאי אי וודאות.

עיקר הבסיס לפרס היו מחקרים עם עמוס טברסקי, 1937-1996, פסיכולוג ומתמטיקאי ישראלי-אמריקאי, ובמסגרת שירותו הצבאי בצה"ל קיבל צל"ש אלוף פיקוד המרכז, על גילוי אומץ לב בהצלת חייל בעת אמון מבצעי.

טברסקי זכה להכרה מדעית רחבה, אולם את פרס נובל שהגיע 6 שנים לאחר פטירתו - כבר לא היה יכול לקבל.

עינינו הרואות, כי שילוב של ראיה מתמטית עם ידע מעמיק בפסיכולוגיה - משפיע על תפישה והגות כלכלית, עד כדי רמת פרס נובל.

להלן ציטוט מהמאמר הנזכר;

"החלטות רבות מבוססות על אמונות בדבר סיכויי התרחשותם של אירועים לא-ודאיים, כגון תוצאות בחירות, אשמתו של נאשם או ערכו העתידי של הדולר. אמונות אלה באות לידי ביטוי בדרך כלל בהצהרות כגון, "אני חושב ש..."; "רוב הסיכויים ש..."; "האפשרות ש..." וכן הלאה. מדי פעם אמונות בדבר אירועים לא-ודאיים באות לידי ביטוי בצורה מספרית כסיכויים או כהסתברויות סובייקטיביות. מה קובע אמונות כאלה? כיצד אנשים מעריכים את ההסתברות של אירוע לא-ודאי או את ערכה של כמות לא-ודאית? מאמר זה מראה שאנשים מסתמכים על מספר מוגבל של עקרונות יוריסטיים, המצמצמים מטלות מורכבות של הערכת הסתברויות וניבוי ערכים לפעולות שיפוט פשוטות יותר. ככלל, יוריסטיקות אלה הן שימושיות למדי, אך לפעמים הן מובילות לטעויות חמורות ושיטתיות."

במאמר כלולות דוגמאות מספר להמחשת הנטען, בהן רואים כי מה שנראה במבט ראשון ובדרך אינטואיטיבית - X, אינו נכון, והאמת המדעית-סטטיסטית/מתמטית היא - Y.

למצב זה יש חשיבות מכרעת, כאשר התוצאות של החלטת ההחלטות הן קריטיות, ומכאן מוסברת החשיבות של תופעה זו בתחום ההנדסה והבטיחות.

להלן דוגמאות להמחשת הנטען:

• "מר מדעי" - על פי קטע סיפורי, בספרי "שעור חופשי" בהוצאת "קורטוב" 2003; עמ' 15;

«      מהם הסיכויים, שבכיתה בה לומדים 30 תלמידים - יהיו לפחות 2 תלמידים שנולדו באותו תאריך?

הבהרה: מכיוון שבשנה יש 365 ימים, נדמה ממבט ראשון כי הסיכוי לכך נמוך, אולם חישוב הסתברותי מוכיח שהסיכוי הוא מעל 70%!!! (החישוב מובא בספר).

• "מדרון נטול חיכוך" - על פי "שעור חופשי" שראה אור בהוצאת "אופיר ביכורים" תשפ"ה (2005) עמ' 84;

«      מה יקרה לגליל המונח על מישור משופע נטול חיכוך?

הבהרה: התשובה האינטואיטיבית היא - הכדור יתגלגל כלפי מטה, במורד המדרון. התשובה הנכונה, המגובה בחישוב פיזיקלי, היא אחרת - הגליל יחליק, ולא יתגלגל.

(החישוב כלול בספר הנזכר).

• "להטוטי ניחוש בקלפים" - על פי ספרי "מחשבה תחילה" בהוצאת "קורטוב", עמ' 96; להטוטן (קוסם) מצליח בקלות להפתיע, לא רק על בסיס זריזות ידיים אלא גם על בסיס שיטתי - הגיוני - מתמטי; המציאות מתגלית כמנוגדת לחלוטין ממה שחושבים בדרך אינטואיטיבית.

• "הפרדוכס של דניאל ברנולי" - לפי ספרי הנ"ל - "מחשבה תחילה" עמ' 140 - יוצר הפתעה, מוסברת ומוכחת בעמוד 246...

ועוד אינספור של חידות, הפתעות, פרדוכסים וסתירות - לכאורה, שמוכיחים כי אין לבטוח באינטואיציה, וכי החישוב, לעתים, מלמד על תוצאה הפוכה...