מרפסות
המרפסת מיוחדת בכך, שלפחות חזית אחת שלה פתוחה לאוויר חוץ מגובה המעקה ועד לגג או לקורת גג, ולרוב זו החזית הארוכה - אם מדובר במלבן, החזית הפתוחה היא אורך המלבן.
סגירת המרפסת אפשרית - בסורג או תריס.
המרפסת יכולה להיות מקורה או בלתי מקורה, אך תמיד בניגוד לחדר - ייעודה העיקרי בא לידי מימוש כשהיא פתוחה, ומאפשרת חדירת אור, אויר ומשבי רוח לדירה. המרפסת מתאימה גם לחדירת גשם - כידוע כיוון הגשם אינו אנכי אלא אלכסוני - ולכן הוא חודר אל פנים המרפסת גם כאשר המרפסת מקורה.
זו הסיבה שבתקן 1752.1 [החל על מרפסות על פי סעיף החלות 1.1], יש דרישה לשיפועי ניקוז ברצפת המרפסת לכיוון נקזי מי גשם.
בטרם התקנת תקנות לחישוב שטחים ואחוזי בניה, בטרם קום המדינה, המתכנן היה פטור משיקולים סטטוטוריים בעניין שטח המרפסת ביחס לשטח הדירה, ורק נוחות ואיכות המגורים היו נגד עיניו.
לפני קום המדינה, יזמים שונים בארץ ישראל בנו בתי מגורים (מעונות עובדים, שכונות פועלים, החל משנת 1930) - והדירות כללו מרפסות פרט לדירות ששטחיהן עד 35.4 מ"ר (נתון סטטיסטי).
שטחי המרפסות בממוצע היו 16% משטחי הדירות.
ככל ששטח הדירה גדל - גדל אחוז המרפסות בה.
מחקר המתעד את הנתונים הנ"ל - הוא המסמך: "מחקרים - עבודות המוסד לחקר הבנייה והטכניקה", בהוצאת ההסתדרות הכללית, 1943.
במשך עשרות שנים, עם התפתחות סטטוטורית בתחום התכנון והבניה, והתקנתם של חוקים ותקנות - חלו מגבלות שאילצו את ציבור היזמים והמתכננים לתכנן ולבנות דירות שיכוונו לניצול מרבי של אחוזי הבניה, אשר לא כללו את שטחי המרפסות, כך שהיה כלכלי ליזם, אשר נתן הוראות למתכנן, לבנות מרפסות גדולות ככל האפשר.
גודל המרפסת כבר לא היה אופטימלי מבחינת נוחותו ורווחתו של המשתמש.
מגמה זו גרמה בעיקר למשפחות ברוכות ילדים ליצור תופעה בתכנון של סגירת מרפסת והפיכתה לחדר.
מגמה זו גרמה לירידה באיכות המגורים, כי המרפסת מהווה סממן ברור של איכות גבוהה ותרבות מגורים.
גם כיום, עדיין תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970, ותקנות אחרות, מתערבות בחלוקה פנימית בדירה ומבדילות בין שטח המרפסת לשאר הדירה, כאשר שטחי מרפסות בגבולות מסוימים לא נכללים בחישוב שטחי הבניה - ונשאלת השאלה - מדוע לא להשאיר נושא זה לכוחות השוק? מדוע לא ייקבע האם לכלול מרפסות בבניין, ואם כן באיזה שטח, ליזם השואף למכור דירות, ולמתכנן?
ללא אילוצים, ללא צמצומים וללא בונוסים היוצרים תכנון, שאחרי הרכישה הדיירים ישאפו לשנות.
ביבליוגרפיה:
1) מחקרים - עבודות המוסד לחקר הבניה והטכניקה, ההסתדרות הכללית, 1943.
2) שטחי מרפסות, א' בן עזרא, הנדסה ואדריכלות בטאון א.א.א.י - (אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל - כיום לשכת המהנדסים), דצמבר 1984.
