טענות שכיחות שגויות

בדיון על אודות ליקויי תכנון ובניה, עולות מדי פעם טענות הנשענות, כביכול, על מבחן התוצאה. הנכון הוא, כי בדיקה על פי מבחן התוצאה היא בדיקה ראויה רק כדי לקבוע קיומו של ליקוי, ואינה ראויה כלל ועיקר כדי לקבוע שאין ליקוי.

אם על פי מבחן התוצאה יש סדקים ושברים בבניין, המשתנים עם הזמן ועם חלוף עונות השנה, הרי מדובר בליקוי ברור ללא כל קשר עם איתור סיבתו של הליקוי והגורם לו. במקרה כזה, ייקבע הליקוי על בסיס מבחן התוצאה, וגם מי שמסיבות שונות של היעדר מסמכים חיוניים לא עמד על סיבת הליקוי – הוא עדיין יכול לקבוע, כמומחה, את דבר קיומו.

לעתים אין בנמצא מפרטים ותוכניות ולכן אין אפשרות "לשים את האצבע" על מקורו של הליקוי, אך במבחן התוצאה – ברור שהליקוי קיים.

אם הבניין שוקע, והרצפה על מילוי בקומת הכניסה עם שברים ושקיעות עד כדי 5-10 ס"מ, ברור כי התשתית של המשטחים פגומה וככל שעוברים בתוכה קווי ביוב וניקוז – אלה נפגעו עקב התזוזות ואין צורך לבצע בדיקות חודרות כדי לבדוק את מיקום והיקף הנזק. יתרה מכך, גם אם יבוצעו בדיקות חודרות ויוכח בהן כי קווי הביוב לא ניזוקו עקב השקיעות המתוארות – הרי הם נתונים ללחצים ולתזוזות שלא אמורים לפקוד קווי ביוב, ולכן ההתייחסות אל קווי הביוב צריכה להיות לפי מצבם בפועל ולפי סביבתם הקרובה, ולא רק לפי איתור סדקים או שברים בהם.

לשון אחר: כאשר מבחן התוצאה מלמד כי קיים ליקוי, הרי הליקוי קיים.

כאשר מבחן התוצאה לא מגלה קיומו של ליקוי - יש סיכוי מסוים שהליקוי אינו קיים, ויש גם סיכוי מסוים כי הליקוי כן קיים, אך טרם נתגלה.

בנושא חיפויי אבן, ישנן דרישות מגוונות ביותר לעניין אופן העיגון וסוג פרטי העיגון – רשת, ווים, עוגנים, סרגלי שורות תחתונות, ברגים, מישקים ועוד.

אם מתגלית אי התאמה במבחן מעבדה מאושרת – הרי אי ההתאמה קיימת, גם אם טרם נשרו אבני חיפוי מעטפת הבניין. אי ההתאמה עניינה גריעה בנתוני חוזק, דבר הגורם לפגיעה במקדמי הבטיחות, וגריעה זו קיימת גם במצב בו טרם נשרו אבני חיפוי מהקירות.

העובדה שלא נשרו אבני חיפוי מהקירות – אין משמעותה שחיפוי הבניין עומד בדרישות התקנים, ואין לפרשה כי החיפוי תקין.

הטענה העולה לפעמים, כי כבר כך וכך שנים הבניין עומד על מכונו מבלי שינשרו אבני חיפוי מהמעטפת, ולכן החיפוי תקין – היא טענה לא נכונה.

גם הטענה כי המדרגות בבניין בטיחותיות לאור התנסות אישית של המומחה, אינה רלוונטית ואין בה מאום, מלבד חוסר הבנה בסיסי בכל נושא התקינה. ראויים בעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' מנחם שחם (פורסם ב"נבו" 30.3.1995), להלן ציטוט:

"הלא בכל פעם שאדם נתקל במכשול שבדרך – אילו התבונן לא היה נכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך, היא דווקא כלפי מי שלא התבונן".

והרי המומחה אשר בא לבדוק את אותן מדרגות – וודאי שהתבונן ונזהר... לפיכך, ייבחנו וייבדקו המדרגות אל מול כל פרטי התקנות בדבר שלחים, רומים, מעקים וכל המידות הדרושות, וככל שתהיה ותתגלה אי התאמה - יסווגו ויצוינו המדרגות כפגומות, גם אם העיד המומחה כי הוא לא מצא שום פגם בעלייתו וברדתו במדרגות.

גם הטענה המפליגה בשבח הבטיחות, כדוגמת טענה שנשמעה לאחרונה – "הבניין חוזק על פי תכנונו של גדול המהנדסים בארץ, אשר תכנן חיזוקים על פי התקנים המחמירים ביותר" – היא טענה לא ראויה ולא נכונה.

ראשית, לא ברור כלל כיצד הגיע הטוען לדרוג [השגוי בעליל] המציב את המומחה שמטעמו כגדול המהנדסים.

שנית, טענה כזו פוגעת במהנדסים אחרים ומהווה בכך עבירה אתית.

שלישית, אין מושג "תקנים מחמירים ביותר", אלא כל שיש הם "תקנים".

רביעית, אין יתרון להוספת חוזק ולהפרזה בבטיחות, מעבר לדרוש ע"פ התקינה ועל פי אמות מידה הנדסיות לפי הנסיבות, ובגישה זו של בטיחות יתר, יש גריעה ופגיעה בכללי ההנדסה והקונסטרוקציות, וחינוך לעקיפת חישובים סטטיים.