שכר טרחת מומחה התובעים
על פי החלטת בית המשפט המחוזי, התובעים זכאים להחזר מלא של שכר טרחת המומחה מטעמם, גם כנגד טענת הנתבעת כי חוות דעתו לא התקבלה.
הגשת תביעה משפטית בגין ליקויי בניה מחייבת הסתמכות על חוות דעת מקצועית, עבורה מבקשים התובעים החזר הוצאות בכתב התביעה.
לא פעם נפסק כי החזר ההוצאות בגין חוות הדעת לא יהיה החזר מלא, אלא חלקי בלבד, בשיעור יחסי להיקף הליקויים שאושרו בפסק הדין.
מדובר בשיטת חישוב שגויה ולהלן הסבר:
א - הפער המשפטי
במקרים רבים, הפער שבין חוות דעת התובעים לבין פסק הדין - אינו הנדסי, אלא משפטי. על המומחה מוטלת חובה הנדסית להביא בחוות דעתו את הנושא ההנדסי - גם כאשר טרם הוכחה הטענה המשפטית המזכה את התובע בפיצוי לפי עלות תיקונו של פריט זה או אחר.
לדוגמא, ראה לדוגמא ת"א 1768/95 אגאי ראובן נ' פרץ בוני הנגב - האחים פרץ בע"מ בית משפט השלום באשדוד, שופטת; ורדה מרוז בעניין אוורור מטבח ושירותים. במקרה דנן, אוורור המטבח והשירותים נבנה בניגוד לתקנות דאז - על ידי חלון אל מרפסת, והדיירים הוסיפו והחמירו את הליקוי בכך שסגרו את המרפסת לחדר. בית המשפט עמד בצידם של התובעים וקבע שהם יזוכו בעלות תיקון הליקוי, מהטעם המשפטי: "לא יעלה על הדעת כי זכויותיהם של התובעים לבצע שינויים בדירתם... תוגבלנה עקב בנייה שלא בהתאם לתקנות, על ידי הנתבעת".
"איוורור מטבח ושירותים
המומחה קבע בחוות דעתו, כי על אף שהמטבח והשירותים פונים למרפסת כביסה, אין בכך משום סטייה מהתקן, הואיל ודרישת "אוויר חוץ", נשמרת. באשר לאמבטיה, המומחה ציין בחוות דעתו, כי התובעים סגרו את החלל המחבר בין המרפסת הפתוחה לבין חלון חדר האמבטיה, ולפיכך, אין לחייב את הנתבעת בהתקנת מערכת איוורור מיכנית.
תקנה 2.4 לתקנות התכנון והבנייה (בקשות להיתר, תנאיו ואגרות) קובעת:
"אמצעי איוורור
חדר שירות יאוורר באחד האמצעים האלה:
(1) חלון הנפתח לאוויר החוץ
(2) פתח בדלת אטומה (להלן: צוהר), צינור איוורור נפרד פתוח בכיוון אחד, צינור מאסף או צינור מצוייד במאוורר מיכני (איקזוסטר)".
הוראות אלו מלמדות, כי פתיחת חלון לכיוון מרפסת - אינה עונה להגדרת התקנה, הדורשת חלון לאוויר חוץ. בנסיבות אלו, אין לקבל את עמדת המהנדס חמו, באשר לאחריותם של התובעים להעדר איוורור בחדר האמבטיה, עקב סגירת חלל המרפסת. לא יעלה על הדעת כי זכויותיהם של התובעים לבצע שינויים בדירתם, על פי בחירתם ושיקול דעתם, תוגבלנה עקב בנייה שלא בהתאם לתקנות, על ידי הנתבעת.
הנתבעת לא עמדה בתקן בכל הנוגע לאיוורור המטבח והשירותים, ולפיכך, עליה לפצות את התובעים בגין מחדלה.
בחקירתו, ציין המהנדס חמו, כי עלות התקנת מערכת איוורור מיכנית במטבח ובשירותים מגעת לסך של 2,000 ש"ח. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעים בסכום זה."
[הערה: התקנות בעניין אוורור המטבח, כיום, מתירות חלון אל מרפסת]
אם כן, המומחה לא אמור לנבא את עמדתו המשפטית של בית המשפט, ועליו להביא בחוות דעתו את הנושאים ההנדסיים. את מלאכת השיפוט, יש להותיר לבית המשפט, ואי קבלת עמדה משפטית של צד לדיון - איננה גורעת דבר מחוות הדעת עצמה.
ב - הפער ההנדסי
כללי המקצוע שאינם כתובים - במקרים אלה יש לבחון כל מקרה לגופו, אך הפסיקה הבהירה כי "לא הכול יכול להיות כתוב", וראה בעניין זה שתי דוגמאות:
בית המשפט המחוזי בחיפה - ת"א 1183/95 מלכה יוסף נ' שיכון עובדים בע"מ, שופטת: ש' וסרקרוג, 21/08/2002, סעיף 15.3 לפסק הדין:
"לעניין פער בין המרצפות של 1 מ"מ, יש להדגיש שגם כאשר ישנה עמידה בתקן, אין בכך בלבד, כדי לשחרר את הקבלן מחובתו לבצע את העבודה באופן סביר התואם את התחייבותו לספק רמת בנייה גבוהה."
בית המשפט המחוזי בירושלים - ת"א 469/88 זעפרני נ' רמט, שופט: צבי א' טל, סעיף 7 לפסק הדין:
"הנה כי כן, מדובר בחסרונות "שאינם כתובים", לא במפרט הטכני ולא בתקנות התכנון והבניה. מהנדס הנוטה לצד הקלבן יאמר: אין כל חובה למלא חסרונות כאלה ולכן אינם בגדר ליקויים. מהנדס הנוטה לצד הדייר יאמר: אם כן החיסרון מהווה פגם אסתטי ואקוסטי, כי אז יש למלאו ולתקנו גם אם "זה לא כתוב בשום מקום". במובן זה ברגמן נוטה - כדעת עצמו - לצד הדיירים ונטייתו זו מקובלת גם עליי. לא הכל ניתן להיכתב ושום תקנות ושום מפרטים טכניים אינם מסוגלים לפרוט הכל."
כאשר המהנדס עורך את חוות דעתו - אין זה מתפקידו לנבא את זהותו של המומחה מטעם בית המשפט ואת גישתו ההנדסית לכל ליקוי וליקוי - כמו גם את זהותו של השופט ועמדתו, ועליו להתייחס למכלול הליקויים, גם ליקויים "שאינם כתובים בשום מקום" - וגם כאשר הסיכוי שבית המשפט יקבלם אינו גבוה. כמובן, שאין הדבר גורע מטיבה של חוות דעתו.
ג - הפרש מחירים
לעיתים, ההפרש בין עלויות התיקונים אשר נאמדות בחוות דעת השונות, הוא הגורם לפער שבין חוות דעת התובעים לבין פסק הדין, וזאת כאשר בית המשפט מקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט.
ברובם המוחלט של המקרים, התיקונים מתבצעים לאחר תום ההליך המשפטי, ולכן חוות דעתו של מומחה בית המשפט אינה עומדת למבחן המציאות, וכאשר מתגלה לתובעים שהמחירים של המומחה נמוכים לאין שיעור - המומחה כבר מחוץ לתמונה.
דוגמא למחירי תיקון נמוכים, בדרך של צמצום הליקויים - ראה ת"א 33958-11-10 ברי איצקין נ' שבירו, בתיק שבו מדובר בליקויי רטיבות מהותיים בדירת מגורים. מומחה הנתבעת (ר' גיל) העריך את התיקונים בסכום של 6,500 ש"ח ומומחה בית המשפט קבע 34,375 ש"ח. בפסק הדין נקבע פיצוי בסך של כ-360,000 ש"ח בתוספת הוצאות, ובנוסף נפסק ביצוע בעין של תיקון ליקויי האיטום בדירה...
בית המשפט קיבל את עמדת התובעים כי יש לבצע תיקון מלא ומקיף, ולא תיקוני טלאים בדרך של ניסוי וטעיה; אך מה הקשר בין החלטת בית המשפט, לבין טיבה של חוות דעת מומחה התובעים? הרי יכול היה בית המשפט לבחור דווקא בגרסתו של המומחה מטעמו - והדבר אינו משפיע, כהוא זה, על טיבה של חוות דעת התביעה.
ד - תיקונים בפועל
במקרים אחרים, הקבלן מבצע תיקונים לאחר חוות הדעת, וכאשר משווים בין סכום חוות הדעת לסכום שנפסק - "שוכחים" את היקף הליקויים שבוצעו בבניין.
עלות חוות הדעת
העלות אשר משלם הדייר לחוות הדעת איננה תלויה בהיקף הליקויים שנרשמו בה, ולפיכך לא ראוי לקשור בין הדברים דווקא בפסק הדין.
הסוגיה בדבר שיעור החזר שכר טרחת מומחה התובעים באה לפתחו של בית המשפט המחוזי בבש"א 9696/03 סגל אבי נ' שיכון ופיתוח ואח', שופט: רון סוקל, החלטה מיום 23/02/2004, וכך נקבע:
"ד. שכ"ט המומחה מטעם התובעים, מר בן עזרא
הנתבעים טוענים כי בית משפט לא קיבל את הערכת המומחה ולכן אין להחזיר לתובעים את הוצאותיהם לתשלום עבור אותו מומחה. טענה זו אין לקבל. הגשת תביעה בעניין שהמומחיות מחייבת צירוף חוות דעת. לפיכך, יש לאשר הוצאות סבירות למומחה עבור הכנת חוות הדעת. מאידך, אין מקום לאשר החזר הוצאות עבור "ייעוץ שוטף" לתובעים. יתכן שהתובעים זכאים להחזר הוצאות עבור ייעוץ לקראת חקירת מומחה, אך כל הקבלות שהוצגו מתייחסות לייעוץ נרחב יותר וקשה לקבוע, בהעדר ראיה, מהי ההוצאה הסבירה לשם הכנתם לחקירה. לפיכך אין מקום לפסוק תשלום בעניין זה.
התוצאה הינה כי יש לאשר לתובעים סך של 75,574 ₪ עבור שכר המומחה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין (1.6.03) ועד התשלום המלא בפועל."
כלומר, בית המשפט קבע שממילא חוות הדעת נדרשת לצורך התביעה, ולכן הנתבעת תישא בשכר זה במלואו, ללא כל קשר ליחס שבין חוות הדעת לקביעת בית המשפט.
