האומנם יוגדלו סמכויות הוועדה נגד האזרח?!

בעת הזאת מתגבשת הצעת חוק על ידי השרים איילת שקד ומשה כחלון, שעיקרה להסמיך את הוועדות המקומיות לתכנון ולבניה לחייב עברייני בניה בתשלום קנסות עד 220000 ₪.

מדובר בכוונה טובה אך בתוצאה גרועה; הכוונה היא לאכוף את חוקי הבניה ולמנוע או לפחות לצמצם עבריינות בניה, אולם התוצאה תהיה יתר תלות האזרח בממסד, יתר בירוקרטיה ואפליה בין האדריכל המבקש היתר לסגור מרפסת או לאשר מחסן [שיופלה לרעה ביחד עם לקוחו], לבין אדריכל-העל, הבונה ערים ומתכנן בניינים גבוהים ושכונות מגורים [שיופלה לטובה הוא ולקוחותיו שועי הארץ].

ככל שתקרום ההצעה להסמיך את הוועדה לגבות קנסות עור וגידים ותבוא לכלל מימוש ויישום בפועל, תוגבר התלות של האזרח [ליתר דיוק: של הציבור המייחל לקבלת היתרי בניה או טפסי 4 ואישורי אכלוס] בממסד, והבירוקרטיה תתעצם לממדים שטרם ידענו. כידוע, מי שמצפה לקבלת היתר בניה תלוי תלות גדולה מדי במי שמחליט האם ומתי יינתן ההיתר. אומנם לא תמיד מדובר בשרירות לב של הרשות המקומית, אך די לראות נכוחה מדוע, ובאילו נסיבות, פינה ראש המועצה של זיכרון יעקב את מקומו לראש מועצה אחר, ודי לעיין בדוח מבקר המדינה האחרון על אודות המתחולל בין כותלי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה השומרון, כדי להבין שלפעמים [לפחות כך] אכן מדובר בשרירות לב ובשיקולים זרים, שחודרים להליך קבלת היתר בניה או טופס 4 ואישור אכלוס.

ועתה, ההצעה מעלה את הוועדה לדרגה של רשות שופטת, המוסמכת לדון אדם ולהענישו על אתר, בשרירות לב, ללא קיום הליך משפטי רגיל, מתוך מניעים זרים ושיקולים זולת שיקולי תכנון. כך גם תתגבר עד לבלי הכר האפליה, ו"לפתח חטאת רובץ".

הוועדה יודעת להיטיב עם מקורביה ולהתחכך עם המשרדים עתירי הממון והיזמים הגדולים מצד אחד, ומצד שני לרמוס את האזרח הקטן שרוצה לסגור מרפסת, לאשר מחסן, לקרות חניה או לקבל היתר לבקשה פשוטה של שינויים שנערכו בביתו. עכשיו יהיה לוועדה גם הכוח לאמלל "עברייני בניה" קטנים תוך התעלמות מעברייני בניה המקורבים לוועדה, בין בשל סיבות של "חברות" [והיו דברים מעולם] ובין בשל עצם ההנאה בהתחככות עם שועי הארץ – מטרה בפני עצמה, שיש בצדה קסם שלא רבים עומדים בו.

אין לחשוש, כל פקידי הוועדה כולם, כל פקחיה, כל מהנדסיה, יהיו רוויים בתעסוקה עד למעלה ראש, ולהזכיר, תיקון 101 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965, שמטרתו לקצר הליכי רישוי, לא הביא לידי פיטורים של אף עובד, כולם שם, והם כמובן לא יתבטלו.

כל אחד מהם יוכיח למי שצריך להוכיח בפניו, כי הוא בעל תפקיד מפתח שאי אפשר להניע את מנגנון הרישוי בלעדיו, בלי בדיקתו, בלי חתימתו, בלי הטבעת חותמו על תהליך הרישוי, על חשבון הפראיירים שהכי קל לפגוע בהם.

התלות של האזרח במנגנון - תעלה, ועתה האזרח הקטן יהיה נתון לחסדיהם של עובדי הוועדה, אשר גם יקבעו מתי ובאילו תנאים יינתן ההיתר, וגם יוסמכו להטיל קנסות עד 220000 ₪ ככל שיגלו כי האזרח הקטן חרג מתוכניות ההיתר.

מכיוון שחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 הוא "חוק שלילי", במובן שאין חובה על הוועדה לאכוף חוק זה, הרי האפליה בה מדובר הופכת להליך חוקי.

אין זה סוד כי פרנסתו של האדריכל תלויה באנשי הוועדה, אשר שולטים בהליך הרישוי ועכשיו גם בכיס של הלקוחות. לכן לא כל אדריכל יתריס כשצריך, יגיש ערר על החלטות הפוגעות בלקוחותיו, או יתעמת עם הוועדה כשהיא טועה בהחלטותיה או בשיקוליה.

אין זה סוד כי האזרח המצוי, שממון רב לא מצוי בכיסו, יפעיל בעיקר שיקולים כלכליים בבואו לעמוד על זכויותיו, וכאן הזמן הוא גורם כלכלי ממדרגה ראשונה.

במצב דברים זה היה צפוי כי השרים שקד וכחלון יהיו קשובים לרחשי הלב של האזרח, ויבינו כי המהלך המוצע הוא שלילי, פוגע, יוצר שרירות לב ומאדיר את הבירוקרטיה ואת הפרוטקציה, עד כדי עבירות פליליות – לא של בניה ללא היתר, אלא של התנהלות בלתי חוקית מצד פקידי הוועדה.