העדפת חוות דעת מומחה צד לדיון על פני חוות דעת מומחה בית המשפט

ראשית דבר, אביא שתי דוגמאות להעדפה מסוג זה:

• דוגמא א'

שופטים: א' גרוניס, ס' ג'ובראן, ד' ברלינר, בית המשפט העליון:

"בית המשפט קמא אמר בפסק דינו כי "נראית לי דעתו של המומחה בן עזרא" (כשהכוונה היא להעדפתה על פני חוות הדעת של מומחה בית המשפט ד"ר זלינגר ומומחה המערערים – אב"ע). העדפה זו מצויה בתחום שיקולו והחלטתו של בית המשפט קמא. אין כל חובה להעדיף דווקא את חוות הדעת של מומחה בית המשפט קמא כנ"ל.

"בחוות הדעת (נספח 3 בסיכומי התשובה של המערערים) מופיעים הנתונים הרלוונטים באשר לכל סוג דירה. הנתונים כוללים את: שטח פנים הדירה, קירות חוץ, בצירוף שטח יחסי בחדר מדרגות וכן פיר פנימי. סיכומו של זלינגר לאחר פירוט הנתונים הוא: "ניתן לראות שהשטחים המופיעים בפרוספקט (תוקן במקור בכתב יד ל"קטע מעיתון") דומים לשטחים הנומינליים של הדירות, אלו הם שטחי ברוטו (ההדגשה אינה במקור) של הדירות בפי אנשי המקצוע". המומחה בן עזרא סבר, ובית המשפט קמא קיבל דעתו, כי השטח שצריך היה להיכלל במה שהובטח לרוכשים הוא רק סכום של פנים הדירה בצירוף קירות חוץ. הגדרתם של שטחים כשטחי ברוטו אינו מהווה הכרעה בסוגיה ואינו מאיין את תפקידו של בית במפשט להכריע בשאלה האם יש לפצות בגינם וזאת הן בהתייחס לפסיקה והמדיניות המשפטית הראויה והן לנתונים הספציפיים בתיק."

ע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא, 04/09/2007.

•  דוגמא ב'

השופטים יוסף מרגלית, חנוך אריאל, מלכיאל סלוצקי, בית המשפט המחוזי בחיפה:

"אדני חלונות ומעקי מרפסות

אלה עשויים בדירות מבטון. לטענת המערערים היה על הקבלן לבצעם ממוזאיקה או משיש.

לפי ה' דימנט, אין התחייבות של הנתבעים למוזאיקה במפרט. מאחר שהבנין טרומי, לא יכלו להכין את האדנים עם המבנה, הוא אינו רואה פגם בהעדר אדני מוזאיקה.

ידוע לכל אחד שבטון גלוי אינו נעים למגע ומחוספס. אדן חלון הוא חלק החלון, שחשוב שיהיה חלק ונוח לשימוש. גם מי שאינו מהנדס אלא רק אדם מן הישוב, החי בדירה יודע, שמקובל, שאדן החלון עשוי מוזאיקה או שיש, כדי שיהיה חלק כך שנוח יהי לפרוש עליו מצעים לצורך איוורורם, או להישען עליו, או לכל שמוש מקובל אחר.

דעתו של ה' דימנט, שמבחינת יופי אין הבדל בין בטון לשיש או מוזאיקה הנה דעה קיצונית, בלתי מקצועית ובלתי סבירה. אני מניח, שרוב מוחלט של בעלי דירות היו סבורים, אילו נשאלו, כי אדן בטון הוא מכוער ומקשה על השימוש בחלק זה של החלון.

אני סבור, על יסור האמור לעייל, שהפגם שמצביעים עליו המערערים בפריט זה הוא פגם של ממש, המעיד על רמת ביצוע נמוכה.

הטענה שזהו בית טרומי אינה טענה, שכן ניתן היה לבצע פריט זה לאחר הצבת קירות הבית, הרי גם הריצוף אינו טרומי

חוק המכר בא להגן על זכויותיו של רוכש דירה, שבדרך כלל משקיע בה חלק נכבד ממשאביו. כאשר מתכוון קבלן לא להתקין בבניין פריט מקובל וחיוני, נראה לי, שעליו להעמיד על כך את הקונה, ואין לקבל כאן כתשובה, שבמפרט לא נזכרה מוזאיקה באדני חלונות.

לקביעת מחיר הפריט אני נעזר במחיר בן עזרא, וקובע לו סך של 550 ₪".

בתיק זה הועדפה חוות דעתו של בן עזרא, מומחה התובעים, על פני חוות דעתו של המהנדס דימנט, מומחה בית המשפט, באופן שיטתי.

 ע"א 25/90 אברהם אלברט נ' שכון ופתוח לישראל בע"מ (חיפה), 01/01/1990.

 להלן דברי השופטת יפעת שטרית, בית המשפט שלום נצרת:

בית המשפט ציטט מתוך הספר "עדות מומחה" כדלקמן:

"כפי שהדברים נוסחו בספרו של ד"ר א' בן עזרא עדות מומחה (מהדורה מורחבת ומעודכנת, תשס"ב) 57:

"[ש]על אף "תנאי הפתיחה" המעודפים העומדים לזכותו של מומחה בית המשפט, אין לו לא חסות ולא חסינות, וחוות דעת, גם עדותו, תעמודנה במבחן השפיטה לפי הנסיבות."

ת"א 3285-00 כיואן בע"מ נ' שמעון ארביב ואח', בית משפט השלום בנצרת, 21.09.2011 [פורסם ב"פדאור"].

 ראה גם ת"א 922/95 סלומון ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, בית משפט מחוזי בתל אביב, שופטת: צ' ברון (פדאור 663-3-03), להלן הציטוט:

"המהנדס פורת, קבע כי המעקות במרפסות בדירות התובעים נמוכות במספר סנטימטרים מ-105 ס"מ, הגובה הנדרש על פי התקנות.

המומחה מטעם ביהמ"ש סבור כי לדעתו די בגובה 102 ס"מ גובה המעקות בדירותיהם של התובעים.

משקבע מחוקק המשנה בתקנות את גובה המעקות, אין זה מתפקידו או מסמכותו של ביהמ"ש לקבוע את הגובה הנדרש משיקולי בטיחותם של המשתמשים במרפסות הכביסה.

משום כך אין בכלל רלוונטיות לדעתו, של מומחה ולו גם מומחה מטעם ביהמ"ש.

בחקירתו של המהנדס פריידלין התברר כי הוא מתייחס להוראה שבתקנות, בדבר גובה המעקות, כאילו מדובר בהמלצה ולא היא. המידות הקבועות בתקנות, הינן מידות מינימום מחייבות.

האמור לעיל בדבר תוקפן המחייה של התקנות נכון גם לעניין מזקף הראש במהלך המדרגות".

אלו הנימוקים לבדיקה ביקורתית של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

הדברים לעיל נאמרים לאור נטייה של עורכי דין רבים, וגרוע מכך- שופטים רבים, לראות בחוות הדעת של מומחי בית המשפט – סוף הדרך, כאשר במקרים לא מעטים חוות דעתו של המומחה הינה בבחינת תחילתה של הדרך, תחילת המאבק במשפטי על פסק הדין, ומצפים שבמאבק זה, שהוא חלק מאושיות המשפט, יהיה קשוב לטענות אחת לאחת.