פסק דין המזמין ערעור

בית משפט השלום קבע עיכוב ביצוע לפסק דין עד למתן פסק הדין שבערעור, שוודאי יוגש.

פסק דין צריך להיכתב מתוך ידיעה ברורה שזו היא הערכאה האחרונה שבה יידון התיק, ולהתעלם לחלוטין מזכות הערעור הקיימת, וזאת משני טעמים עיקריים:

א. פסק הדין צריך להיות נכון, ולא לקחת בחשבון שטעויותיו יתוקנו על ידי אחרים.

ב. לא כל בעל זכות ערעור מממש את זכותו לערער ומגיש ערעור על פסק דין - לעיתים ה"טעויות" קלות מכדי הגשת ערעור - אך עדיין הן בגדר טעויות; לעיתים הערעור לא מוגש בשל ההוצאה הכספית הנלווית, או הטרחה; לעיתים מתוך חוסר אמון במערכת המשפט, שממילא טעתה בערכאה ראשונה ואין ערובה לכך שלא תטעה גם בערכאת הערעור; ולעיתים בשל המגבלות המשפטיות של ערכאת הערעור.

בתביעה שנידונה בבית משפט השלום בחיפה, קיבל בית המשפט את טענות הנתבעים בעניין התיישנות, דחה את התביעה והטיל הוצאות משפט גבוהות על התובעים, אך קבע כי ביצוע פסק הדין יעוכב עד... לקבלת פסק הדין שבערעור:

"57.5. בנוסף, הואיל ומדובר לטעמי בחיוב כספי בנסיבות שהן יוצאות דופן (הן מבחינת התוצאה של התביעה, הן מבחינת גובה החיוב, המתבקש לטעמי בנסיבות והן מבחינת זהות הנושאים בו), אני מורה כי במידה ויוגש ערעור על פסק הדין, יעוכב ביצועו עד למתן פסק דין בערעור."

[ת"א 9107-02-12 דרור נ' פריצקר ואח', בימ"ש שלום חיפה, שופטת: רויטל באום]

במילים אחרות, פסק הדין "מזמין" את התובעים להגיש ערעור, בשל הנסיבות החריגות שבהן הוא ניתן - התוצאה והחיוב הכספי.