מומחה בית המשפט לא כותב את פסק הדין
שלושה שופטים ישבו על - המדוכה בערכאת ערעור, בבית המשפט המחוזי בחיפה, והוציאו תחת ידם הנחיה והתוויית דרך לשופטים אחרים, במסגרת פסק דין חשוב המהווה בסיס ואסמכתא למאות ולאלפי כתבי טענות בנושא המומחיות, ו"מככב" בסיכומים ובפסקי דין רבים בתחום התכנון והבניה, ליקויי בניה, מומחים וחוות דעת ונושאים קרובים.
מדובר בע"א 25/90 אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', שופטים: יוסף מרגלית, חנוך אריאל ומלכיאל סלוצקי. להלן ציטוט ההנחיה שבפסק הדין, בה מדובר:
קבוצת הרוכשים, שהם המערערים בתיקים הנדונים, מתלוננים כולם על בניה בלתי תקינה של הדירות ועל שורה של פגמים שנתגלו בהן, כל זוג מהזוגות התובעים תובע פיצוי על הנזקים שנגרמו לו עקב הפגמים בדירתו.
בכל אחד מהתיקים הוגשה מטעם התובעים חוות – דעת של המהנדס בן – עזרא. המתארת את הפגמים שנתגלו בכל דירה וקובעת את מחיר התקון.
שופט השלום הנכבד החליט למנות מומחה מטעם בית – המשפט ומינה את המהנדס י. דימנט, שבדק את הדירות נשוא התביעות והגיש חוות – דעת על ממצאיו.
המומחה ה' דימנט לא הסתפק בתאור הפגמים ועלות תקונם אלא אף התערב בצד המשפטי. שקל את טענות התובעים אף בנושאים משפטיים והציע פתרונות לכל אלה. למרבה הצער לא בדק שופט השלום את חוות הדעת האלה בדיקה בקורתית וקבלן על קרבן וכרעיהן ללא דיון כלשהו בפסקי דינו ואימצן למעשה כבסיס לפסקי – הדין.
עשרות שנים חלפו, וכוחו של פסק דין זה - כיין המשתבח עם הזמן, לרבות (ובמיוחד) דברי הביקורת הנוקבים כלפי בתי המשפט, על אשר במקרים רבים מדי מקבלים "כזה ראה וקדש" את דברו של המומחה מטעמם ונותנים לו יתרון על פני מומחים אחרים ללא הצדקה, וללא בדיקה ביקורתית של חוות דעתו לא רק מול חוות דעת אחרות אלא לעתים גם מול תקנות, תקנים והוראות חיקוק מחייבות.
כאשר מומחה מטעם בית המשפט מתמנה שלא בהסכמת הצדדים, אין לחוות דעתו המקצועית שום יתרון על פני חוות הדעת האחרות, של הצדדים לדיון, בתיק בו מדובר. ראה בעניין זה ע"א 4218/90 חפציבה בע"מ נ' כרמן ואלכסנדר להנר, בית המשפט העליון, שופטים: הנשיא מ' שמגר, א' גולדברג, י' מלץ, ניתם ב- ז' בטבת תשנ"ג, פורסם ב"פדאור".
להלן ציטוט מפסק "המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט, לא היה מומחה שמונה בהסכמה, ומשקלה של חוות הדעת היה כמשקל חוות הדעת של הצדדים". "המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט, לא היה מומחה שמונה בהסכמה, ומשקלה של חוות הדעת היה כמשקל חוות הדעת של הצדדים". הדין:
המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט, לא היה מומחה שמונה בהסכמה, ומשקלה של חוות הדעת היה כמשקל חוות הדעת של הצדדים.
דוגמאות שליליות של פסקי דין, בהם בית המשפט הולך שולל על ידי המומחה מטעמו, שנתן חוות דעת שגויה אשר לא נבדקה על ידי בית המשפט - קיימות לרוב, אולם עניינן במאמר אחר.
כאן - אבקש להעלות את מה שנפסק בתיק אחר, בו בית המשפט הלך בתלם שהותווה בפסק הדין 25/92 אברהם אלברט הנ"ל, בין אם לאורו, ובין אם באופן טבעי ועצמאי, כי כך צריך לעשות.
מדובר בת"א 12756-02-11 אירית ואברהם גלבוע נ' עבדאללה מומחד דראושה, בית משפט השלום בתל אביב, שופט: יאיר דלוגין, פורסם ב"נבו".
בית המשפט בתיק גלבוע הנ"ל מינה שני מומחים מטעמו – המהנדס דוד אופיר ושמאי המקרקעין צבי רון.
התייחסות בית המשפט למומחה מטעמו – המהנדס דוד אופיר
מדובר בשלד של בניין שניזוק.
המהנדס דוד אופיר התבקש לקבוע את שיעור הנזק, כמו גם את חלוקת אחריות לכשל בבניה בין הגורמים השונים, כפי שיובהר, במצב בו נתגלו מספר ליקויים בתכנון וביצוע שלד הבניין שגרמו יחדיו לתוצאה.
בית המשפט שם לב, כי המומחה מטעמו לא קבע בחוות דעתו איזה חלק יחסי נגרם בגין כל סוג של כשל, ולכן לא היה יכול לקבל את קביעותיו של המומחה אופיר לגבי חלוקת האחריות. מבחינה לוגית ברור כי ללא קביעה איזה חלק יחסי בנזק הכללי נגרם בגלל כשל זה או אחר, אי אפשר לקבוע מהי מידת האחריות של מי ש"תרם" לנזק הכללי, וזאת היה על בית המשפט להשלים בפסק דינו המלומד.
להלן ציטוט מפסק הדין בעניין זה: [מספור הסעיפים אינו לפי המספור שבפסק הדין]
כעת יש לקבוע את התרומה באחוזים לכל אחת מהסיבות שגרמו לנזק ותחילה מבלי לבצע הבחנה בין סיבות שבאחריותו של המהנדס עמיר וסיבות שבאחריותו של הנתבע. כעולה מחוות דעתו של המומחה אופיר וכפי שכבר ציינתי לעיל, הסיבות להיווצרות הנזק הן: (1) היווצרות פטריות בראש כלונס; (2) כלונסאות שלא נוצקו לכל אורכן והגדלות חתך בכלונסאות; (3) אי סגירת החלל שמתחת למבנה; (4) כמות ברזל ומידות קורות שלא לפי הנדרש כמו גם מחסור בקורות קשר בהיקף עמודי היסוד במפלס כלונסאות.
לאחר שנתתי דעתי לחומר שלפני, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את שיעור התרומה של כל אחד מהגורמים הנ"ל לנזק באופן הבא: 30% לפטריות, 30% לכלונסאות, 10% לאי סגירת החלל ו-30% לכמות ברזל, מידות הקורות ומחסור בקורות קשר.
חלוקת שיעור התרומה לנזק הנזכרת לעיל, בין הסיבות השונות לגרימת הנזק שאימץ המומחה אופיר, מבוססת על כך שהמומחה אופיר קבע במפורש לגבי פטריות וכלונסאות כי הם גורמים משמעותיים ביצירת סדיקה (ס' 4.11.2.2 ו- 4.11.2.3 לחוות דעתו) וכי בחומר שלפניי קיימות ראיות ממשיות על כך שנמצאו כשלים ביסודות (היווצרות פטריות וכלונסאות שלא נוצקו לכל אורכם הנדרש כמו גם הגדלות חתך בכלונסאות). גם הממצאים של המומחה אופיר ביחס למידות הקורות וכמות הברזל וכן חסרונן של קורות קשר נראים לי כממצאים בעלי משמעות רבה ביחס לעמידות המבנה.
להבהיר ולהדגיש, סעיפים 80 עד 82 בפסק הדין הם ניתוח של השופט, במקום בו המומחה מטעמו לא קבע כלל חלוקת שיעור התרומה היחסי של כל אחד מהכשלים לנזק הכולל, ודילג בחוות דעתו הישר אל אחריותם של המעורבים בתכנון ובבניה.
מה נוח וקל היה לבית המשפט לאמץ את קביעותיו של המומחה שמלכתחילה נתן בו אמון בעת שמינהו כמומחה מטעם בית המשפט, תוך הנמקה כי הוא אובייקטיבי וחסר פניות, וכו' וכו'... לא זה מה שאירע בתיק זה.
במאמר מוסגר, יש לציין כי בית המשפט לא קיבל את הטענה הנפוצה בין מומחים בנסיבות דומות, כי "המים אשמים" והם אשר גרמו לסדיקת המבנה, (וזאת בניגוד לחוות דעתו של אופיר), ראה סעיפים 83-84 בפסק הדין:
לגבי אי סגירת החלל, המומחה אמנם קבע כי עניין זה הוא החשוב ביותר, אולם לא מצאתי כל ראיה בחוות דעתו של המומחה או במקום אחר בחומר שלפניי לפיה מי גשמים או מי ביוב אכן נקוו מתחת לבית ובאזור היסודות או כי גרמו לכשלים ביסודות. מדובר בהערכה בלבד של המומחה, אשר מסתמכת על המדרון והשיפוע של המגרש. ביקורו של המומחה במקום היה בחודש מרץ 2013, בעיצומה של עונת החורף וביקור זה נקבע לאחר שנדחה מועד קודם שבוטל עקב גשמים.
יתרה מכך, המומחה אופיר אישר בחקירתו הנגדית כי לא ראה מים במועד הביקור מתחת למבנה וכי גם צנרת הביוב הייתה יבשה וזאת לאחר שגם הוסבה תשומת ליבו לכך שהתובעים החליפו את כל מערכת הצנרת הישנה של הבית לצנרת פלסטיק חדשה ולאחר שהופנה לכך שאף לא אחד מהמומחים האחרים קבע כי מים נקוו מתחת למבנה (ראה חקירתו הנגדית בקשר לנושא היקוות המים מתחת למבנה כגורם לפגיעה ביסודות ולנזק בעמ' 21, ש' 12 עד עמ' 22 ש' 6).
מטרת פסק הדין הייתה לברר מהו חלקו של קבלן השלד בנזק, לא מתוך אומדנא, אלא ככל שניתן - מתוך חישוב מושכל. [רק כאשר אין אפשרות להגיע אל התוצאה באמצעות חישובים ישירים, נוקטים בדרך של אומדנא. זאת ועוד, חישוב המושתת על הערכות, מדויק יותר מהערכה ללא חישוב – כלל זה, אשר נלמד באקדמיה, היה ידוע לבית המשפט, אף שאינו מומחה].
אל היעד הגיע בית המשפט באמצעות חישוב והפעלת שיקול דעת – ראה סעיפים 90-91 בפסק הדין:
כעת יש לגזור את הסכומים שלהם אחראי הנתבע, לפי שיעור האחריות שלו לכל אחד מהגורמים לנזק וכן בהתאם לתרומה של כל אחד מהגורמים הנ"ל לנזק. אחריות הנתבע לעלות סיתות הפטריות הפגומות לפי 100%, אחריות הנתבע לעלות סגירת החלל לפי 20% ואחריות הנתבע לעלויות שאר הנזקים (היינו לתיקוני סדקים, ביצוע טיח וצבע, ריצוף וחיזוק השלד) לפי 38% וזאת לפי החישוב הבא – 100% אחריות הנתבע לכשל הפטריות שתרומתם לנזק הייתה 30% ועוד 20% אחריות הנתבע לכשלים בכלונסאות שתרומתם לנזק הייתה 30% וכן 20% אחריות הנתבע לכשלי סגירת החלל שתרומתם לנזק הייתה 10% (לנתבע 0% אחריות לכשלי מידות קורות, כמות ברזל ומחסור בקורות קשר שתרומתם לנזק היא בשיעור של 30%). להלן טבלה המפרטת את הנ"ל:
התיקון הנדרש עלות התיקון חלקו של הנתבע
6.1. סיתות הפטריות, כולל מתחת למבנה – 7,000 ₪ 7,000 ₪ - לפי 100%
6.2. סגירת החלל ביציקות מסביב – 50,000 ₪ 10,000 ₪ -לפי 20%
6.3. תיקון הסדקים בדירה (חוץ ופנים) 35,000 ₪ 13,300 ₪ - לפי 38%
6.4. טיח חדש בכל החזיתות ותיקונו 81,250 ₪ 30,875 ₪ - לפי 38%
6.5. תיקון שיפועי הפיתוח בחצר 7,000 ₪ 0
6.6. צביעת כל החזיתות ופנים הבית כולל פיגום 30,000 ₪ 11,400 ₪ - לפי 38%
6.7. תיקוני ריצוף בעיקר באזור הכביסה 10,000 ₪ 3,800 ₪ - לפי 38%
חיזוק השלד לפי חוות דעת אנונו - 207,000 ₪ 78,660 ₪ - לפי 38%
תכנון ופיקוח הנדסי ומעקב לפי אנונו 38,000 ₪ 14,440 ₪ - לפי 38%
סה"כ 465,250 ₪ 169,475 ₪ לפי 38%
הנה כי כן, הנתבע אחראי לסכום של 169,475 ₪ ובתוספת מע"מ לסכום של 198,285 ₪ מתוך כלל עלויות הנזקים הישירים (עלות תיקוני הנזק למבנה) שנתבעו בתביעה.
התייחסות בית המשפט למומחה מטעמו – השמאי צבי רון
להלן ציטוט סעיפים 109 עד 120 מפסק הדין, המסבירים כיצד ניתח השופט בביקורתיות ובמחשבה תחילה את מסקנותיו של המומחה שמינה, ולא קיבלן "על קרבן ועל כרעיהן", "כזה ראה וקדש":
לאחר עיון בחומר ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לבצע התאמה מסוימת בחוות דעתו של המומחה רון. תשובתו לשאלת ההבהרה הנזכרת לעיל אינה מניחה את דעתי. מעיון בחוות דעתו, נראה כי המסקנה שלפיה ליקויי השלד אינם ברי תיקון באופן סופי ומוחלט חלה גם לאחר שהשלד יחוזק באמצעות צמדי מיניפילס (אשר אגב נזכרים ומתומחרים גם בחוות דעתו של המומחה אנונו) וגם לאחר ההקצב של 15,000 ₪.
להלן ציטוט מלא של סעיף 8.6 לחוות דעת המומחה רון: "חיזוק שלד המבנה בשל מחסור בזיון באלמנטים קונסטרוקטיבים, ואי ודאות לגבי טיב הכלונסאות, לרבות חתך כלונסאות לא רציף ועומק מתאים. אומדן עלות תיקונים עפ"י חוות דעתו של מומחה בית המשפט מהנדס דוד אופיר, 220,250 ₪ בתוספת מע"מ, בהתייחס לסעיפים 8.1-8.5 לעיל, למעט תיקונים נדרשים לחזוק שלד המבונה סעיף 8.6 בשל טעויות בתכנון. יצוין כי בניגוד לנטען ע"י שמאי התובעים, חיזוק שלד הבנין עקב טעויות תכנון הכוללות אי ודאות לגבי טיב הכלונסאות חתך כלונסאות לא אחיד, חוסר רציפות ועומק מתאים הינם ליקויים ברי תיקון, גם אליבא לחוות דעתו של המומחה מטעם כב' בית המשפט, בו מצוין בעמוד 17, 'לתיקונים אלו נדרשים, תיקונים (צ"ל צ.ר.) נוספים בגין חיזוק של המבנה עקב טעויות תכנון'. יוער כי ליקויים אלו אינם ברי תיקון באופן מוחלט וסופי, בשל חוסר הודאות הקיימת בתוצאות הביצוע. (הנני אומד חיזוק המבנה באמצעות צמדי 'מיניפילס' בכל כלונס בגבולות 120,000 ₪ בתוספת מע"מ, כמו-כן הנני אומר הקצב תיקונים עתידיים בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, לשיקול דעת כב' בית המשפט.)".
הנה כי כן, בחוות הדעת לא נרשם כי לאחר תיקון השלד ויישום צמדי המינפילס, השלד יתוקן באופן סופי ומוחלט. מהאמור בחוות הדעת עולה בבירור כי גם לאחר תיקון השלד תיוותר אי ודאות לגבי תיקונו באופן סופי ומוחלט. זאת המשמעות הברורה של דברי המומחה, אשר מסקנותיו, לפי סדר הופעתם בסעיף 8.6, היו כדלקמן: 1. כי הליקויים בשלד ניתנים לתיקון בניגוד למסקנת שמאי התובעים; 2. כי חרף זאת הם אינם ניתנים לתיקון באופן סופי ומוחלט עקב חוסר הודאות ביחס לתוצאות הביצוע של תיקוני השלד; 3. כי עלות תיקוני השלד עומד על 120,000 ₪ + מע"מ ובתוספת 15,000 ₪ + מע"מ הקצב תיקונים עתידי.
עם כל הכבוד, הסכום של 15,000, ₪ שהמומחה מציין בתשובה לשאלת ההבהרה כי נקבע לאור חוסר הודאות ביחס לודאות התיקון (ס' 6 למכתבו מיום 16.11.14), לא יכול להוות פתרון לחוסר הודאות של תוצאות הביצוע. עצם קיומו של ההקצב לא נובע מחוסר הודאות ולא נועד לפתור את חוסר הודאות וגם לא יכול לפתור אותה. הקצב נוסף של כספים לא יכול לפתור עניין זה. חוסר הודאות בתוצאת ביצוע התיקונים לא נובע, לפי חוות הדעת עצמה, ממחסור כספי לצורך מימון התיקונים כך שהוספת כספים לא יכולה לפתור את הבעיה, אלא נובע הדבר מהנסיבות האובייקטיביות של אופי הליקוי, היינו בעיקר מהקושי בגישה ליסודות הפגומים.
לפיכך, אני סבור כי ברור מחוות הדעת של המומחה רון כי הליקויים בשלד לא ניתנים לתיקון באופן סופי ומוחלט בשל חוסר הודאות הקיימת אליה התייחס המומחה, חוסר ודאות אשר תתבהר, אם בכלל, כנראה רק במקרה של רעידת אדמה נוספת וודאי שלא נפתרת בשל הוראת המומחה להקצב נוסף של 15,000 ₪ וגם לא מכך שהשלד יחוזק באמצעות צמדי מיניפליס.
זאת ועוד, אני גם מסכים עם התובעים כי אם הנכס שלהם היה שווה 2,000,000 ₪, לו היה חף מהליקויים בשלד, להעריך את שוויו בסכום של 80,000 ₪ פחות בלבד, במצבו לאחר ביצוע תיקונים בשלד שכאמור אין ודאות מוחלטת ביחס להצלחתם ובהתחשב ברתיעה הפסיכולוגית של כל רוכש סביר על רקע כמות הסדיקה הרבה שנגרמה לשלד אליבא דכל המומחים, הנה בבחינת הערכת שווי בחסר.
לפיכך, אני סבור כי יש להוסיף לסכום של 80,000 ₪ שקבע מומחה בית המשפט ביחס לירידת הערך הפסיכולוגית (סכום שאני מקבל אותו ביחס לירידת ערך הפסיכולוגית ולגביה בלבד), סכום נוסף בגין ירידת ערך שנובעת מחוסר הודאות לגבי האפשרות לתקן את הליקויים בצורה מלאה, אותו אני מעמיד על סכום של 100,000 ₪, השווה לכ-60% מעלות תיקון השלד שקבע המומחה רון בחוות דעתו (135,000 ₪ + מע"מ).
באותה נשימה אציין כי עיינתי בחוות הדעת של השמאי סודית, השמאי מטעם התובעים, אשר העריך את ירידת הערך בסכום של 590,000 ₪ ולא מצאתי הסבר המניח את הדעת לתחשיב שערך.
המומחה העריך את שווי הנכס אלמלא הליקויים שבו ב- 2,032,080 ₪, לפי עסקאות להשוואה שמצא והתאמות שביצע למחיר עבור הבית הספציפי (ס' 11 לחוות דעתו). גם המומחה רון העריך את שווי הבית ככזה (2,000,000 ₪). את שווי הנכס לאחר תיקונו העריך ב- 1,446,000 ₪ (ס' 11 הנ"ל). דא עקא, אין כל הסבר בחוות הדעת לערכים שנקבעו ואשר קבעו את שווי הבית בסכום הנמוך יותר לאחר תיקון הליקויים.
מנגד, בחוות דעת רון ניתן הסבר לדרך החישוב (בית שהיו בו פגמים יסודיים גם אם תוקנו יוצר רתיעה אצל רוכשים מסוימים ועל כן משך הזמן הנדרש למכור אותו רב מן הרגיל), מה גם שלחוות דעת רון יש לתת משקל רב יותר בשל העובדה שהנו מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט ואילו המומחה סודית הנו מומחה מטעם התובעים.
לסיכום, אני מעמיד את ירידת הערך הכוללת על 180,000 ₪ (כולל מע"מ).
חלקו של הנתבע בסכום זה צריך לעמוד על 68,400 ₪ שכן שיעור האחריות שלו לנזקים שנגרמו למבנה עומד על 38% כפי שפורט בהרחבה לעיל.
פסק הדין הסתמך על חוות הדעת של המומחים אשר בית המשפט מינה, אולם השופט בדק את החומר שהובא בפניו ולא אפשר להוליך את בית המשפט שולל אחר קביעות לא נכונות ובניגוד לכלל הראיות שבתיק.
במצב בו בית המשפט מקבל את דברי המומחה הממונה על ידו, הוא למעשה מאפשר לו לכתוב את פסק הדין, לפחות באופן חלקי, ולא זו הכוונה במינוי מומחים. בנגע זה נגועים גם המומחים הממונים על ידי בתי המשפט, כאשר הם כותבים חוות דעת קצרצרות וללא שום נימוק מתוך הבנה כי בית המשפט יקבלן כפי שהן – וזאת לאחר שמעיינים בטענות ובממצאים, במסקנות ובעובדות. מומחי בתי המשפט מסוג זה, מקצרים בחוות דעתם ורושמים שתי מלים, בנוסח – "אין ליקוי", או – "איני מקבל את טענות בנתבע/התובע".
הנכון הוא כי יש למחוק מחוות דעת מקצועית, חלקים שאינם מנומקים וחלקים שאינם מוסברים; "אין ליקוי" - זה לא נימוק.