תחזית: הבניינים שנבנו לפי תמ"א 38 יקרסו ברעידת אדמה
התחזית שלי היא כי בניינים אשר נבנו על פי תמ"א 38 בשיטת הוספת קומות וחיזוק הבניין המקורי, יהיו הראשונים שייפגעו במקרה של רעידת אדמה משמעותית, ויסתבר בדיעבד כי התוכנית לא תרמה דבר לבטיחות המבנים, אלא רק שינתה את התכנון האורבאני בסביבה העירונית, ולא לטובה.
אפיון הבניין המקורי
תמ"א 38 חלה רק על מבנים ישנים, אשר נמצאים בסיכון מבחינת עמידותם ברעידות אדמה, על פי קריטריונים הכלולים בתקנים. עקב אכילס של שיטת האפיון, הוא בכך שקיימים דרגות חופש ומרווח רחב מדי, הנתונים לשיקול דעת הנדסי [ולאו דווקא לחישובים]. לשון אחר, (או פועל יוצא מהאמור לעיל) – מהנדס קונסטרוקטור מסוגל בפעלולי חישוב פשוטים ומקובלים, בשילוב עם הזנת נתוני בסיס, לקבוע כי בניין x עומד בקריטריון במצב של רעידות אדמה, כמו גם כי אותו בניין x אינו עומד בדרישות, ולכן, הוא מסוגל לכוון את התוצאה לפי נטיית לבו או לפי שאיפתו, לתוצאה מסוימת. המהנדס יכול לסמן את המטרה, ולהגיע אליה בקלות. לדוגמא, לפי סעיף 301.1 בתקן 413 מ- 2013, יש לקבוע מודל אנליטי המייצג את המבנה, ועניין זה לא מוגדר דיו, אף שלקביעה הזו של המודל המייצג, ישנה השפעה על המשך החישובים המושתתים על המודל.
האם מצב זה תורם לנאמר בכותרת? התשובה היא: כן, כי יכול להיות שהבניין המקורי אינו מהווה סיכון ולא אמור להינזק עקב רעידת אדמה, ובאשר למצבו לאחר תוספת הבניה – הדבר יידון בהמשך.
הגורם הכלכלי
אין זה סוד כי קבלני התמ"א 38 מצויים במצוקה ואולי אף בסחרור כלכלי, שכן ההוצאות של שיקום וחיזוק הן לא מעטות וכוללות בדרך כלל בניית מגדל מרחבים מוגנים, מגדל מעליות, תוספות מרפסות, סגירת קומת עמודים וטיפול בחזיתות המבנה [חיפויי אבן או פתרון אחר שיניח דעתו של מהנדס העיר]. כנגד זאת יש להם רווחים צפויים ממכירת דירות – אלה המותרות לבניה כתוספת מוגבלת בתנאי ביצוע לא פשוטים כלל, תוך השתלבות עם בניין קיים. אם היה ניתן להסתפק בהוצאות/הכנסות אלה בלבד, ניחא, אך יש להתחשב גם בהוצאות של ניהול תביעות מול דיירים שדירותיהם נפגעו עקב התוכנית, בין אם הם בעלי דירות בבניין הנבנה ובין אם הן דירות שהנוף הוסתר מהן, כמו גם בעלי דירות חדשות. אין כאן ולו רמז כי מדובר בתביעות סרק – פעמים רבות התביעות מוצדקות ואף הכרחיות, ותורמות לא מעט לאיכות המגורים. בחישוב כולל, הקבלן הראשי של התמ"א ניצב בפני הוצאות שהוא לא יכול לאמוד מראש ואם הוא הגיע למקצוע תוך ניסיון "לעלות למעלה" בדרך מבנייה רדודה לבניה גבוהה – חלון ההזדמנויות שנפתח בפניו עלול להתברר כמלכודת כלכלית.
אחת האפשרות להתמודד עם בעיה זו היא לצמצם עלויות ביצוע ככל שניתן, ולאתר מהנדסים שישתפו עם זה פעולה... וקבלני משנה שיבצעו עבודות במחירי מינימום [או במחירי הפסד].
הבניין המשוקם
להווה ידוע כי במצב כמתואר, נקודות התורפה של תוספת קומות לבניין קיים מקבלות משמעות יתר.
מגדלי הממ"דים והמעליות הם בהחלט ערובה טובה ליציבות ונגד התמוטטות במצב של פעולת כוחות אופקיים על המבנה כפי שקורה ברעידות אדמה, אך הם בעיקר גורמים ליציבות עצמם, ולא ליציבות המבנה בכללותו והקשר שלהם אל המבנה הישן בדרך כלל לא משמעותי או לא קיים.
סגירת קומת העמודים הפתוחה בהחלט יכולה לתרום רבות ליציבות, בעיקר אם היא נעשית במחשבה להשגת מטרה כזו תוך שימוש ברכיבי בטון מזוין – פחות אם הסגירה נעשית מחומרים הרבה יותר זולים, בלוקים או חומרים קלים.
אין זה סוד הנדסי, כי הארכיטקטורה מכתיבה הנדסה, וכי בחיבור חדש לישן נעשים שינויים בקונסטרוקציה הקיימת. יש ושינויים אלה מחלישים את הבניין הקיים, גם אם הם ברמה כזו, שמהנדס רשוי [ר' קמוצה] חותם על נכונותם של החישובים הסטטיים.
סיום
הדברים נכתבים לאור בדיקה של מבני מגורים שנבנו בשיטת תמ"א 38 רבים ובשלבים שונים של הבניה, לרבות בדיקות גמר, בדיקות קונסטרוקציה, בדיקות במהלך הביצוע והכנת התנגדויות לאור בחינת תכניות. הביקורת לא מתייחסת, מטבע הדברים, לבניין ספציפי כלשהו, או לכלל המבנים, וכמו בכל נושא, גם כאן יש חריגים, אלא שלמרבה הצער, החריגים – הם, לפי התחזית שלי, דווקא הבניינים שישרדו רעידות אדמה, בין מסיבות של התייחסות אחראית ונטולת שיקולים זרים של המתכננים, ובין מסיבות של נתוני פתיחה טובים וקלים ליישום מלכתחילה, כאלה שאינם צריכים להלחיץ את היזם ולגרום לחיסכון מופרז בהוצאות.
