מי יקבל את השיחה בטלפון האדום?

מי בממשלת ישראל יהיה שם, כדי לקבל שיחת טלפון זועמת מנשיא ארה"ב או רוסיה?

תסריט: מדינת ישראל מעלה עליה את זעמו של נשיא רוסיה, והלה מחליט לעשות סדר במזרח התיכון ומטלפן אל ראש הממשלה. מי אתה, הבוחר, רוצה שיהיה מעבר לקו? יצחק הרצוג, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ או בנימין נתניהו? [רמז: לא כל תשובה טובה].

תופעה: הבחירות - מפתיעות ביחס לסקרי דעת קהל, וההפתעה היא שבסקרים מפלגות השמאל חזקות יותר ממפלגות הימין, ואילו במציאות, ברגע האמת, הבוחר הישראלי בוחר בימין. דמיין כי אזרח הדואג לבני משפחתו ולהצלחת מדינתו, נמצא עם עצמו מאחורי הפרגוד, והוא איש שמאל הרוחש טינה ואולי אף סלידה מראש הממשלה בנימין נתניהו.

טרם הושטת ידו אל הפתק הנבחר, הוא שואל את עצמו את השאלה שבכותרת, או כל שאלה אחרת בנושא כלכלי או מדיני. האם יש סיכוי שיבחר במפלגה מהשמאל? [יש, אבל קטן, כפי שמוכיחות התוצאות במבחן התוצאה].

[גילוי נאות: הרעיון של מבחן הבוחר ברגע האמת והצבת השאלה: את מי היית מעדיף בצד הישראלי של קוו הטלפון - הם של שמואל בן-עזרא, פיזיקאי בתחום היי-טק].

לא רק נתניהו

צריך להבין כי לא מדובר [כפי שמנהיגי השמאל במדינה מנסים לתאר], רק בבנימין נתניהו, אלא מדובר בעיקר בו, אך גם באחרים המסייעים לו להנהיג את המדינה, בדרכו. מי שמוביל מדיניות, נעזר בשלטון דמוקרטי באחרים, ראו את נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ - שעטף עצמו בחבורה של מדינאים החושבים ופועלים כמוהו ואף ביתר "קיצוניות ימנית", כולל שגריר ארצות הברית בישראל, סגן הנשיא, שרים ובעלי תפקידים אחרים בממשל.

הדוגמא הכי הולמת בעת הזאת, היא התנהלותו של שר הביטחון הישראלי אביגדור ליברמן, אשר נפגש במוסקבה  [בעת בו ישראל מפציצה את סוריה] עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברור ושר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו - והציב בפניהם את עמדתה של מדינת ישראל בתחום הצבאי. ליברמן מודע לשליטת רוסיה בכל מה שקורה בסוריה, ואף על פי כן, הצהיר בפני השרים הסובייטים המכובדים הנ"ל, כי מדינת ישראל לא תאפשר ריכוזי כוחות איראניים או של חיזבאללה בגבול בין מדינת ישראל לסוריה בגולן. "לא תאפשר", כלומר, ללא קשר עם עמדת רוסיה, שלא רווה נחת ולא רואה בעין יפה את ההפצצות הישראליות בעמקי שטחה של בת חסותה סוריה על ידי ישראל.

והשאלה שמצביעי השמאל צריכים להעלות בנפשם, מאחורי הפרגוד ברגע האמת, היא אם גם אצלם יש מנהיגים ללא רתע, שמוכנים ויכולים לשים גבולות גם מול מעצמה עולמית, ככל שהדבר נוגע לקיומה, שגשוגה והתעצמותה של מדינת ישראל.

לא מדובר בפליטת פה, אלא מדובר במשנה סדורה החוזרת על עצמה בכל נאום מדיני של שר הביטחון אביגדור ליברמן, אשר נשא דברים בשבוע האחרון במכללה האקדמית נתניה והצהיר שוב, כי ישראל לא תאפשר ריכוזי כוחות עוינים בתוך סוריה קרוב לגבול עם ישראל ברמת הגולן.

המשמעות

צריך להבין כי אירן וסוריה, כמו גם לבנון, עירק וירדן, מצרים וערב, הן כולן מדינות חברות באום, ויש להן זכויות לעצמאות מדינית.

ובכן, לא מדויק.

זכויותיהן לעצמאות של מדינות אלו [ושל כנופיות הטרור בפועלות בתחומן], הן מוגבלות ומפוקחות על ידי המעצמה האזורית המשתרעת לאורך החוף המזרחי של הים התיכון והיא - מדינת ישראל.

אחרת, לא ברור על סמך מה בדיוק מכוונת מדינת ישראל כוחות בתוך מדינה אחרת ["עצמאית"], מתערבת ישירות בכלי הנשק לסוגיו שמצויים ברשותה, מתערבת באימוניה הצבאיים של המדינה "העצמאית" ומפציצה שיירות נשק בעוברות בתוכה אל מדינה אחרת ללא כוונה להגיע לישראל, ואף מונעת קיומו של נשק לא קונבנציונאלי מאותן מדינות, ואפילו מפציצה מתקנים מעבר לגבולה הצר?!

קל וחומר כך הם פני הדברים, גם כשמעצמה אחרת [רוסיה] נותנת חסות לסוריה - חסות שהייתה אמורה להרתיע את המעצמה הצרה ממזרח הים התיכון - אך לא, אין רתיעה.

לא ברור?! ברור כשמש: מדינת ישראל, בתקומתה, לאחר השואה בה נרצחו שישה מיליונים מבני עמה על ידי אזרחי גרמניה ותוך עידוד או שתיקה של שאר העולם - מחויבת כלפי העם היהודי למנוע את השואה הבאה וזאת אפשר לעשות רק על ידי שמירה וטיפוח של פער הולך וגובר בינה לבין כל המדינות שמנסות לחסלה ומצהירות על כך, בין בהווה ובין בשבעים השנים האחרונות, כלומר, על המנהיגים המובילים את מדינת ישראל רובצת אחריות כבדה, היסטורית, לטפח צבא חזק, לפתח נשק הרתעתי, ליצור יתרון במדע ובכל תחומי הייצור, ולהגביל קיום כלי משחית אצל מדינות ערב בכוח ובפועל, מבלי להתחשב ב"זכויות", לאור ניסיון העבר במדינות אלו ובמדינות העולם.

ליברמן הצהיר על זה בביקורו במדינה זרה [רוסיה] ה"בוחשת בקדרה", ושם "על השולחן" גבולות ברורים. תוך כדי הביקור, הייתה גם המחשה כואבת כי מה שמדברים, גם עושים.

כפי שדונלד טראמפ עשה, לאחר שקודמו - חוסיין אובמה - רק דיבר. 

מה, אין אלטרנטיבה של שלום?

יש. היהודי מאמין. אני מאמין בביאת המשיח - ותמיד אאמין. האם זה מונע ממני להתנהל כאילו הוא טרם הגיע, כלומר, להתנהל לפי המציאות?! ההזיה והחלום אינם חלק מההתנהלות של היהודי המצוי.

אין מי שלא רוצה שלום, אולם לא בכל מחיר. "שלום" בלי כינוי לוואי, זה כמו "שלום" כך סתם,  במקום "שלום עכשיו" אצל השמאל. אצלנו זה: "שלום בתבונה".