העולם זז ימינה
יש קשר בין נדידת הפליטים בהמוניהם למדינות אירופה, התחזקות מפלגות הימין באירופה, בחירת טראמפ כנשיא ארה"ב והבידוד של קטאר
העולם זז ימינה
רפי איתן, בכיר המוסד, לוחם ואיש קהילת המודיעין הישראלי, חבר כנסת ושר לשעבר בממשלת ישראל, המפורסם גם עקב לכידת הצורר אדולף אייכמן והבאתו לדין בישראל, הביע בפומבי את דעתו, כי הגיעה העת להסיר את החרם מעל המפלגה הימנית "מפלגת החופש" באוסטריה, בעלת עבר הנגוע באנטישמיות. אין לחשוד באדם כרפי איתן כי הוא אינו רגיש לנושא.
חבר הכנסת יהודה גליק עומד לצאת לווינה [או שכבר יצא] כדי להיפגש עם ראשי "מפלגת החופש" שם, ובכללם עם היו"ר האנס כריסטיאן שטראסה, ואולי עם פרסום דברים אלה כבר נפגש, לשם קבלת הבטחה רשמית, כי: אם המפלגה תנצח בבחירות הממשמשות להתקיים בקרוב שם, היא תעביר את השגרירות של אוסטריה בישראל לעיר הבירה ירושלים.
לשם כך, המצע של המפלגה יעבור שינוי מתאים.
מדובר במהלך בעל חשיבות מדינית, האמור להשפיע לטובה על מעמדה הבינלאומי של ישראל ועל ההכרה בשלטונה של מדינת ישראל בארץ ישראל והדחקת רעיון העוועים להקים מדינת טרור לאורך גבולה המזרחי של ישראל.
יש לבחון את המצב המתואר לעיל כנדבך נוסף, המצטרף למהלך ההכרה העיקרי של נשיא ארצות הברית - בירושלים השלמה כבירת ישראל, ולקוות כי מדינות נוספות בעולם, אט אט, יצהירו ואחר כך גם יבצעו, מעבר השגרירויות לירושלים. הידוק הקשרים של מדינות אירופה עם מדינת ישראל הוא תוצאה ברורה של חדירת הפליטים המוסלמים והאחרים לאירופה, על כל הנזק המשתמע מכך אשר נגרם לתושבים באירופה. מדינות אירופה המערביות נאלצות ותיאלצנה לבחון מחדש את הקוד המוסרי והחברתי שלהן בעניין זכויות מיעוטים, מיעוטים אלימים, מיעוטים מאיימים, שמטרתם לאסלם את אירופה ולהנהיג בה את חוקי השריעה, דבר ההולך ומתבצע בצעדי ענק בלונדון ולא רק בה.
האירופאים יודעים כי במצוקתם זו, מדינת ישראל בעלת הניסיון המוצלח, יכולה לסייע בידיהם לא רק בעצה, אלא גם בתמיכה ממשית, ולכן הם שוחרים לפתחה של ממשלת ישראל החזקה.
נדידת הפליטים - היא גם הסיבה לכך, שהמפלגה הימנית בראשות לה-פן צוברת בצרפת תאוצה בהדרגה, ומהווה יריב ראוי במאבק על השלטון העתידי בצרפת.
תזוזת העולם ימינה מביאה בהכרח, כפועל יוצא, לידי הכרה בירושלים כבירת ישראל.
העולם הערבי
פתאום בריחוק מישראל, סעודיה ומצרים חוברות יחדיו בחרם על קטאר בגלל ששם תומכים בטרור...
לקטאר שהיא חצי אי, יש גבול יבשתי יחיד עם ערב הסעודית, ומכאן חשיבות החרם והשפעתו על ענייני המדינה, אשר במצב בו הגבול היבשתי נסגר, נותר לה קשר עם העולם רק דרך האוויר והים.
המדינות שהצטרפו לחרם [יכולים להיות שינויים] - הן מצרים, ערב הסעודית, בחריין ואיחוד הנסיכויות, מדינות רבות נוספות שוקלות את צעדיהן ויש שמבטלות שידורי אל-ג'זירה [תחנת השידור המפורסמת של קטאר] משטחן. שבועות מספר חלפו והחרם רק מתעצם.
מה שמעניין הוא, סיבת החרם – והיא – תמיכת קטאר בטרור... קשה להאמין, כי מדינות תומכות טרור, משתמשות בסיבה כזו נגד מדינה כמותן, אך זו העילה הפורמאלית, והקו החדש הזה מתאפשר ומתקיים לאור עמדת הממשל בארצות הברית ועסקת הנשק האדירה בין ארה"ב לבין סעודיה, עסקה רבת השפעה מדינית ואף כובלת מבחינה מדינית – לא את ארצות הברית, אלא את ערב הסעודית, ובעקבותיה את גרורותיה. מדובר ב"חיבוק דב" שהמרוויחה העיקרית ממנו היא ארצות הברית, מתפעלת הנשק המתקדם על אדמת סעודיה, ומכתיבה את התנאים והשלבים ארוכי הטווח לקבלתו.
מהלך מסוג זה לא היה יכול להתקיים תחת שלטון דמוקרטי של קלינטון או חוסיין אובמה, אשר התייחסו באופן שונה לטרור האסלאמי החובק עולם.
להסתגל ולשנות מדיניות
כמובן שאין מקום לשתי מדינות לשני עמים, ואין מקום לחוזי שלום עם הפלסטינים כל עוד הם לא מפסיקים את ההסתה ולא מכירים במדינת ישראל כמדינת העם היהודי [ראו תנאים הכרחיים שהציב בנימין נתניהו בנאום בר אילן].
כלומר, לעולם לא.
בעניין זה, לא הייתי מצפה משר הביטחון של מדינת ישראל למהר ולהצהיר כי מדינת ישראל לא תכבוש את עזה במלחמה הבאה, אשר תתחולל [אלא אם כן כנופיות הטרור יתפרקו מרצון או בחוסר רצון מנשקם המצטבר שם], אם כי אין שום חשיבות או תוקף להצהרה כזו.
המדיניות של הימניים בממשלת ישראל – היא מדיניות נכונה וריאלית, ואכן צריך לחזק את ירושלים רבתי במשך כהונת טראמפ, דבר שיקרה גם אם לא נעשה הרבה, לא בגללנו, אלא בזכות הממשל בארצות הברית ועמדתו המדינית של נציגו בירושלים.
דחיית חלום השלום – אף זה יקרה ואפילו קורה, כתוצאה מתזוזת העולם ימינה, ומה שהיה לפני זמן קצר בקונצנזוס אצלנו – כיום נחשב להזוי.
אופטימיות
האופטימיות אינה חלום השלום לעת הזאת, אלא התמיכה הבינלאומית ההולכת ומתרחבת בישראל וההבנה המתגבשת בעולם המערבי כי הטרור האסלאמי מסוכן ומוחשי ואינו מכוון רק נגד ישראל.
החתירה לשלום - לגיטימית, אך עתה כבר לא בכל מחיר, ולא כערך עליון, אלא בתנאים ברורים של הפסקת ההסתה והכרה במדינה יהודית בארץ ישראל תחילה.
