מומחים שאינם רצויים
מומחה המתמנה על ידי בית המשפט, מקבל את שכרו (בהתאם להחלטת בית המשפט) מהצדדים לדיון. אומנם מדובר במינוי מטעם בית המשפט, אולם יש קשר בין המומחה לבין הצדדים לדיון, שמשלמים את שכרו.
במצב דברים זה, המומחה מטעם בית המשפט אמור להיות מקובל על הצדדים לדיון ומצופה כי לפחות בשלב המינוי וטרם בדיקת הנכס בו מדובר – הצדדים נותנים אמון במומחה.
לפעמים, יודע צד לדיון כי מומחה פלוני לא ייטיב עמו, ולכן עמדתו היא מראש להתנגד למינויו, התנגדות אקטיבית, טרם המינוי. הדרך להתנגדות מוקדמת זו, היא הכללת רשימת מומחים בכתב הטענות תוך ציון כי מומחים אלו אינם מקובלים ובית המשפט מתבקש שלא למנותם. הטענה הנגדית למהלך כזה היא, שעורך הדין הנוקט בדרך זו – הוא "פוסל סדרתי של מומחים", "פוגע בפרנסתם של המומחים", "מכתיב תנאים לבית המשפט", ועוד טענות שונות ברוח זו. מצד שני, כאשר מדובר ברוכשי דירות המגישים תביעות נגד קבלנים בגין ליקויי בניה, באי כוח הדיירים מכירים שורה ארוכה של מומחים, המתמנים דרך שגרה כמומחים מטעם בתי המשפט - וביניהם מומחים הנוטים באופן קיצוני לטובת קבלנים ואינם אובייקטיביים.
עדיף לגלות מראש מהי עמדת הדיירים, ואפשר לעשות זאת במסגרת כתב התביעה. אפשר לכלול בכתב התביעה, כאמור, רשימת מומחים, 10 או 20 או כל מספר אחר, שהתובעים מתנגדים למינויים.
האם העלאה מוקדמת של השמות, מבטיחה כי אלה לא ימונו?
מסתבר שלא, אם כי במצב זה ראוי שלא ימונו, ראה רע"א 69737-03-17 אביבה בהרב נ' מידן חברה להנדסה ולבניין – השקעות 1988 בע"מ, בית המשפט המחוזי מרכז, פסק דינה של השופטת ורדה פלאוט. העניין החל בכך שב"כ התובעת, עו"ד טל רבינוביץ', כללה בכתב התביעה רשימה של מומחים להם התובעים מתנגדים. אף על פי כן, בית המשפט מינה כמומחה בתיק את אחד המומחים מתוך הרשימה... ומכאן הוגשה הבקשה לרשות ערעור אזרחי.
להלן ציטוט:
בענייננו, כאמור, אני סבורה כי המדובר במקרה המצדיק התערבות ערכאת הערעור. ודוק, ככלל, רצוי שזהות המומחה שממנה בית המשפט תהיה מקובלת על שני הצדדים, ובפרט כאשר לאחד הצדדים טענות כלפי התנהלות אותו מומחה (השוו לרע"א 8768/15 פלוני נ' AIG חברה לביטוח בע"מ, מיום 01.05.16, פיסקה 12). בענייננו, המבקשת ציינה מראש - בסעיף 88 לכתב תביעתה - כי ככל שבית משפט יחליט למנות מומחה, מבוקש כי מר אורמן (ומומחים נוספים שפורטו בסעיף) לא ימונה כמומחה בתיק קמא. בית משפט קמא, בהחלטתו על מינוי המומחה, לא בחן את טענותיה של המבקשת, כפי שאלו פורטו בכתב תביעתה, באשר לזהותו של המומחה כמתחייב ע"פ תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. המבקשת הגישה, כאמור, בקשה לביטול מינויו של המומחה ובית משפט קמא ביקש את עמדת המשיבה ואת עמדת המומחה לבקשה. המומחה בתגובתו ציין כי "למרות האמור לעיל אין לי כל בעיה לוותר על מינויי באם לא אתמנה כשמאי מוסכם, אך לא בדרך של פסילתי" (סעיף 3.5 לתגובה מיום 05.03.17 שהוגשה לבית משפט קמא). נראה, איפוא, כי המומחה עצמו הסכים על ויתור מינויו כמומחה, ככל שאין המדובר במינוי מוסכם על שני הצדדים.
7. בנסיבות המפורטות לעיל, וכאשר בית משפט לא נתן הזדמנות נאותה לצדדים להביע עמדתם באשר לזהות המומחה, ובפרט כאשר המבקשת ציינה בכתב תביעתה –מלכתחילה - את בקשתה כי מר אורמן לא ימונה כמומחה מטעם בית המשפט ובית משפט לא התייחס לכך, ומבלי שהדבר יחשב כהבעת אי אמון במומחה – אני סבורה כי על בית המשפט קמא למנות מומחה אחר חלף מינויו של מר אורמן.
אין להגיש רשימה סתם, וצריך שמי שמגיש רשימה שלילית יהיה מוכן לנמק, ככל שיידרש ע"י ביהמ"ש, מדוע מומחה פלוני לא מתאים.
מצד שני, הגשת הרשימה היא מהלך לגיטימי, וזכות התובעים לנסות למנוע מראש מינוי של מומחה, בו הם לא נותנים את אמונם.