עיתונות המושתתת על מצג שווא

משחר נעוריי אני עוסק בעיתונות – "כתב צעיר" ב"במחנה גדנ"ע", "עיתונאי סטודנט" בעיתוני הסטודנטים, משתתף בעיתוני הילדים והנוער כבוגר, וכותב ב"מעריב", "ידיעות אחרונות", "הצופה", "מקור ראשון", "גפן" ועוד. אני יודע איך "תופרים תיק".

מבוא

כתבה מגמתית צריכה להיראות אמינה, ולשם כך המחבר אוסף מידע רב, הרבה מעל המידע  הנחוץ לכתבה אובייקטיבית וחסרת פניות, וזאת, במטרה להציג לקורא [או למאזין, או לצופה] כתבה הכוללת פיסות מידע אמין, אלא שהן חלק זעיר מהאמת הכוללת. המידע הרב מאפשר לעיתונאי להוציא דברים מהקשרם, ולהגיע אל המטרה אותה הוא סימן טרם כתיבת המאמר. כאשר הריאיון/הנתונים/מחקר הרקע הם רחבי היקף, אפשר לדלות מהם כל מה שהעיתונאי חפץ, ו"לתפור תיק".

העיתונאי מאתר ומנצל מצוקה כלשהי בה נתון המרואיין, ןעט על טרף קל – בדמות מרואיין חולה, או: חלש, או: רפה שכל, או: צמא לתשומת לב. ידועה האמרה כי "פרסום רע טוב מחוסר פרסום", או בלשון אחר – "כל פרסום הוא, (כביכול), פרסום טוב".

האמרות הללו אינן נכונות, וכשם שאין להתהדר בהתנהגות שלילית בבית הספר – התהדרות בה מתגאים כמה קשישים, בהעלאת זיכרונות מהעבר – כך גם אין להפוך את היוצרות בנושא הפרסום.

הריאיון עם יעקב וינרוט בעניין משפחת נתניהו

מדובר בריאיון שפורסם ביום 9 לנובמבר 2017 בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, ריאיון שהוכן על ידה בעקבות שיחות שארכו עשרות שעות, במועדים שונים, שיחות אשר מן הסתם גם מתועדות במערכת (כך ראוי שיהיה).

כדי שלא להעצים את המגמה של עורכי התוכנית, לא אחזור על הדברים, שהם ידועים [לפחות ברוחם] לציבור, אלא אצטט את התייחסותו של עורך הדין יעקב וינרוט לריאיון לאחר השידור, וזו תגובתו:

(עו"ד יעקב וינרוט) מצר על כך שעשרות שעות של שיחותיו עם אילנה דיין, במשך ימים ארוכים של צילומים, נחתכו באופן מגמתי על מנת לפגוע בראש הממשלה וברעייתו, להם הוא רוחש הערכה עצומה וחיבה עמוקה. דברים חיוביים רבים שאמר על בני הזוג - לא שודרו, והוא דוחה בשאט נפש כל ניסיון לצייר באור שלילי את ראש הממשלה ורעייתו.

הכחשה יותר גורפת מזו לא יכולה להיות, וככל שוינרוט היה חד וצלול בזמני הריאיון, ואכן כך הם פני הדברים, יש לקבל את דבריו גם בתום הריאיון באותה מידה לפחות.

בדיקת דבריו של עו"ד וינרוט מול המסקנות המתבקשות מהריאיון מביאה לידי מסקנות הפוכות במאה ושמונים מעלות. על פי הריאיון על אילנה דיין, ראש הממשלה ורעייתו מוצגים בצורה שלילית, ואילו על פי דברי המלומד וינרוט המצב אחר; דבריו החיוביים והחמים  של וינרוט כלפי בנימין ושרה נתניהו  לא נכללו כלל בריאיון, אלא "צונזרו" למטרת הכתבה.

הלכת בית המשפט

יש לדעת כי צנזור הריאיון ככל שנעשה תוך הפיכת היוצרות היא פעולה אסורה.

השופט נועם סולברג, אשר מכהן כיום כשופט בית המשפט העליון, חייב את עיתון "ידיעות אחרונות" ביחד עם העיתונאי החוקר מרדכי גילת ואחרים, בפסק דין משנת 2008 בסך 200,000 ₪ בגלל הצגתה של אמת חלקית, וקבע כי "חצי אמת גרועה לעתים משקר".

להלן ציטוט מפסק הדין – ת"א 3438/03 בתיה כרמון נ' ידיעות אחרונות, ארנון מוזס, מרדכי גילת ואחרים, בית משפט השלום בירושלים:

האישה הזו הייתה קרבן של סחר בנשים, היא העידה נגד מעסיקיה הסרסורים ובקשתה לחיות בארץ כבת-זוגו של י"כ ולא על מנת לעסוק בזנות, הייתה אמיתית. בנסיבות הללו, תאור הדברים בכתבה הריהו בבחינת הצגת חצי האמת בלבד. יש בכך כדי להציג את כרמון כמי שניסתה לתת יד להכנסתה ארצה של נערת ליווי לא חוקית בלי כל סיבה, אולם זהו לחלוטין איננו הסיפור השלם. המידע על הרקע וההקשר המלא של הדברים היה בידיה של נתבעת 5, כפי שעולה מתמליל שיחת הטלפון שנעשתה בינה לבין כרמון יומיים לפני פרסום הכתבה (נספח 46 לתצהיר הנתבעת 5, עמודים 15-20). כרמון גם תיארה שם את פרטי המקרה שעליו ידעה מתוקף העובדה שטיפלה בו במשך מספר שנים, דבר שלא קיבל ביטוי הולם בכתבה. הנתבעים בחרו שלא להביא את האמת העובדתית החשובה במלואה לפני הקוראים, ולא את השיקולים ההומאניים שהדריכו את כרמון, אלא הסתפקו בהצגת האמת החלקית בלבד. חצי אמת גרועה לעיתים משקר, ועל פרסום חלקי שכזה לא תחול הגנת אמת הפרסום.

[ההדגשה לא במקור].

לאמור, חצי אמת מהווה מצג שווא.

האם יש עילת תביעה לעורך הדין שנפגע, ולנתניהו ומשפחתו שנפגעו מתוכנית הטלויזיה הערוכה באופן מגמתי כדברי עו"ד וינרוט? יש. האם כדאי להתעסק בכך? ספק.

עצה לקוראים, למאזינים ולצופים

תמיד קחו את מה שאתם קוראים בעיתון, שומעים ברדיו או צופים במרקע – בערבון מוגבל, והקשיבו גם לצד הנגדי.