ע"א 66378-12-15 משהב חברה לשכון בניין ופתוח בע"מ נ' פרדי ואח'

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 66378-12-15 משהב חברה לשכון בניין ופתוח בע"מ נ' פרדי ואח'

לפני כבוד השופטת שרה דותן

משהב חברה לשכון בניין ופתוח בע"מ

נגד

משיבים

1. אמיר פרדי

2. שני פרדי

פסק דין

ערעור זה מופנה נגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת עידית ברקוביץ) בת"א 34103-04-13 מיום 19.11.15 לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבים 90,775 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 19,000 ₪ בגין ליקויי בניה בדירת המשיבים.

רקע עובדתי

בתאריך 04.03.10 רכשו המשיבים מהמערערת דירת מגורים בבניין ברחוב אירוס 1, גבעת זאב, הממוקם בגוש 26, חלקה 57, וזאת בהתאם להסכם מכר שנכרת בין הצדדים.

לאחר כ- 3 שנים הגישו המשיבים תביעה נגד המערערת בשל ליקויי בניה שהתגלו בדירתם, והעמידוה, משיקולי אגרה, על סך של 120,000 ₪.

תביעתם התבססה על חוות דעת מומחה מטעמם אשר קבע כי עלות תיקון הליקויים הינה 119,305 ₪ וכי ערך הדירה ירד בסך של 8,000 ₪.

על מנת להכריע במחלוקות שבין הצדדים מונה מר יקי נחמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").

המומחה קבע כי בדירה נתגלו ליקויים שעלות תיקונם נאמדת בסך של 26,000 ₪. כן השאיר לשיקול דעת בית המשפט עלויות נוספות בסך 900 ₪.

נוסף על כך, קבע המומחה, כי ככל שתתבצע בדיקה באשר לתכולת הצמנט ותכולת הרטיבות ותידרש החלפת הריצוף, יש להוסיף לעלות הכוללת סך של 34,000 ₪. אולם, אם ידרש רק ייבוש המילוי שמתחת לריצוף יש להוסיף סך של 18,000 ₪ בלבד.

בית המשפט קמא פסק כי על המערערת לשלם למשיבים סך של 74,775 ₪ בגין ליקויי הבניה, כאשר בין היתר שוקללה עלות פירוק הריצוף והחלפתו, עם החלפת התשתית תחתיו. נוסף על כך נפסקו 10,000 ₪ בגין דיור חלופי, 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש ו- 19,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

פסק דין זה הינו מושא הערעור שלפני.

טענות המערערת

המערערת טוענת כי שגה בית המשפט קמא כאשר הסתמך על תעודת הבדיקה של מכון התקנים מיום 20.11.13, על אף שהתבססה על תקן מחודש ינואר 2012, אשר הינו מאוחר למועד מכירת הדירה, למועד בניית הדירה ולמועד קבלת החזקה בדירה על ידי המערערים.

לשיטת המערערת, הנטל להוכחת התקן שחל במועד הרלוונטי, חל על התובעים, קרי - המשיבים, ומאחר שבנדון דידן לא הביאו המשיבים כל ראיות באשר לתקן שחל במועד הרלוונטי, לא עמדו בנטל להוכחת טענתם, והעברת הנטל לכתפי הנתבעת (המערערת) - מנוגדת לדין.

עוד נטען על ידה, כי שגה בית המשפט קמא כאשר הסתמך על תעודת הבדיקה של מכון התקנים, על אף שבוצעה בניגוד להנחיית המומחה מטעם בית המשפט ובניגוד להחלטת בית המשפט קמא עצמו, אשר קבע כי יש לבדוק את התשתית תחת הריצוף בחמישה מקומות שונים כאשר בפועל בוצעה הבדיקה בשלושה מקומות בלבד שנבחרו על ידי המשיבים.

מוסיפה המערערת וטוענת כי המומחה דחה את האפשרות לפיה יש להחליף את כל הריצוף, אף אם יתגלה כי אין צמנט בתשתית, וזאת לאור קביעתו כי לא ראה כשלים האופייניים לייצוב חסר תשתית המילוי. לגרסת המערערת מדובר בקביעה מקצועית, בשונה מקביעת בית המשפט קמא בפסק הדין לפיה מדובר בהמלצה בלבד.

כן נטען, כי קביעת בית המשפט קמא לפיה יתכן שיתגלו כשלים עתידיים הנוגעים לתשתית תחת הריצוף - אינה יכולה לעמוד, וזאת מאחר שבפני בית המשפט קמא לא היו כל נתונים פיזיים/מקצועיים לקביעה זו ואף המומחה לא העלה השערה מעין זו.

עוד נטען, כי האמור בפסק הדין לפיו קביעת מכון התקנים בדבר אי התאמה לתקן מבחינת תכולת הצמנט עולה כדי הפרת חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "החוק") - אינו נכון. לגרסת המערערת, תעודת הבדיקה של מכון התקנים מסתמכת על תקן ישראלי בלבד (ת"י 1555) ולא על תקן רשמי, ואין בכך הפרת החוק, העוסק בתקן רשמי בלבד. המערערת הפנתה לע"א (ת"א) 1017-08 אחים שרבט חברה לבניה בע"מ נ' אליג'ה וכן לבג"ץ 1934-95 תה ויסוצקי נ' שר הבריאות (פורסם בנבו).

על כן, סבורה המערערת כי יש לבטל את החיוב בגין החלפת הריצוף בדירת המשיבים, כמו גם את התוספת של 10% עבור פיקוח הנדסי ומע"מ, בסך כולל של 43,758 ₪.

זאת ועוד נטען, כי ככל שיבוטל החיוב בגין החלפת הריצוף, אזי יש לבטל את החיוב בסך 10,000 ₪ שנועד לכסות את הוצאות המשיבים בשל מעבר הדירה ואחסון חפציהם.

כמו כן, לטענתה, יש להפחית החיוב בסך 6,000 ₪ שנפסק בנוגע לעוגמת הנפש שנגרמה למשיבים, וזאת מאחר שבית המשפט קמא נתן משקל להחלפת הריצוף בקבעו סכום זה.

טענות המשיבים

המשיבים טוענים כי תקן 1555.3 לא שונה כלל בין השנים 2003 ו- 2012, וזאת באשר לבדיקה שבוצעה על ידי מעבדת מכון התקנים.

כן נטען על ידם, כי הדעת נותנת שבדיקת מכון התקנים תתבצע על פי התקן החל ולא על פי תקן שכבר אינו בתוקף, ושומה היה על המערערת לתת דעתה לכך כאשר בית המשפט הורה על ביצוע הבדיקה. לנוכח הימנעותה של המערערת מלהתייחס לכך, היא מושתקת מלטעון אחרת.

מוסיפים המשיבים וטוענים כי המידע אודות התקן שעל פיו היה צריך לבצע את תשתית הריצוף מצוי ברשותה של המערערת. לשיטתם, מאחר שהם רכשו את הדירה מחברה שעיסוקה בבניה, לא הם אלה שאמורים לדעת על פי אילו תקנים בוצעה הבניה. המערערת היתה צריכה להודיע לבית המשפט מהו התקן שעל פיו נבנתה התשתית, ככל שהיא אינה סבורה כי התקן החל בעניינה הוא משנת 2012. עוד טוענים המשיבים, כי בשונה מפסק הדין אליו מפנה המערערת בו המומחה קבע כי אין כל ליקוי ביצוע, בנדון דידן אין הדבר כך.

עוד נאמר, כי הטענה לפיה הבדיקה מתחת לריצוף בוצעה בשלושה מקומות ולא בחמישה - קנטרנית. לגרסתם, מאחר שתוצאות הבדיקה שנערכה בשלושת המקומות היתה אחידה, הרי שבדיקה בשני מקומות נוספים לא היתה משנה את התוצאה.

כמו כן נטען, כי אין משמעות לטענת המערערת לפיה המקומות שנבחרו לבדיקת הצמנט נבחרו על ידי המשיבים ולא על ידי מכון התקנים, שהרי איש אינו יודע מה מצב הצמנט מתחת לריצוף. כן נטען, כי המערערת לא ביקשה לנהל הליך הוכחות ולחקור את המשיבים על תוצאות הבדיקה, אשר צורפו לתצהיר עדותם הראשית, ומשכך היא מנועה מלטעון כעת כי אופן הבדיקה אינו תקין.

יתרה מכך נטען, כי סעיף 12(ב) לחוק התקנים התשי"ג-1953 (להלן: "חוק התקנים"), קובע כי תעודת בדיקה שנתן מכון התקנים תשמש ראיה לתוכנה כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, ומכיוון שהמערערת לא הביאה כל ראיה הסותרת את הבדיקה שביצעו המשיבים ואף לא ביקשה לבצע בדיקה אחרת - מושתקת היא מלהתנגד לתוצאותיה של הבדיקה.

עוד נטען, כי אין בעובדה שהמומחה לא ראה כשלים האופייניים לייצוב חסר בתשתית המילוי, בשלב זה, כדי להעיד שבעתיד לא יופיעו כשלים כאלו, מה גם שהמומחה לא קבע כי כשלים אלה לא יופיעו.

זאת ועוד נטען, כי התשתית שמתחת לריצוף ניתנת לתיקון באופן סביר ומשכך שגה המומחה כאשר הכניס תיקון זה תחת קטגוריית התיקונים שאינם ניתנים לתיקון באופן סביר. כן נטען, כי קביעת המומחה לפיה על אף שנמצא ליקוי אין צורך לתקנו - אינה בגדר סמכותו, וזאת מאחר שהמומחה אמור לחוות דעתו באשר לקיומו של הליקוי, ובאשר לשאלה האם ניתן לתקנו באופן סביר, אך לא בשאלה האם יש לתקן את הליקוי. על כן, לשיטת המשיבים, צדק בית המשפט קמא בקבעו כי מדובר בהמלצה ולא בקביעה מקצועית, וכי לא מן הנמנע כי כשלים אלה יופיעו בעתיד. לגרסתם, השארת הליקוי בעינו כמוה כמסר לחברות הבניה להמשיך ולפעול בניגוד לתקן.

עוד טוענים המשיבים, כי אין הבחנה בין תקן ישראלי לתקן ישראלי רשמי, אף לדידה של המערערת, משום שעל פי ההסכם שנוסח על ידי המערערת נקבע כי יש לבנות בהתאם לתקנים, בין אם הם רשמיים ובין אם לאו.

מעבר לכך נטען, כי יש לדחות טענה זו על הסף מחמת שמדובר בהרחבת חזית אסורה, שהרי המערערת לא טענה זאת בסיכומיה, וזו הסיבה שבית המשפט קמא לא הזכיר טענה זו בפסק דינו.

לשיטת המשיבים, מומחה המערערת קבע כי יש למצוא את מקור הרטיבות ולתקנו ואחר כך לתקן את הנזק שנוצר כתוצאה מהרטיבות, ומשכך המערערת הסכימה כי יש לתקן את הדרוש תיקון, ללא הבחנה בין תקן רשמי ובין שאינו כזה.

עוד נטען, כי על פי סעיף 4(א)(1) לחוק, אי התאמה בדירה מתקיימת כאשר דבר מה בדירה שונה מהאמור בתקן רשמי, בתקנות הבניה או במפרט. סעיף 3(א) לחוק מסמיך את השר לקבוע טופס של מפרט. בטופס זה נקבע כי "כל המוצרים והמלאכות יהיו לפי דרישות התקן הישראלי אם יש כזה". סעיף 1 לחוק קובע, כי המילים "תקן" ו"תקן רשמי" יהיו כמשמעותם בחוק התקנים. סעיף 6(א) לחוק התקנים, מגדיר "תקן" כתקן ישראלי שנקבע על ידי מכון התקנים. סעיף 8(א) לחוק הנ"ל קובע כי ניתן להכריז על תקן מסוים כעל תקן ישראלי רשמי. לפיכך, המילים "התקן הישראלי" המופיעות בצו המכר (דירות) משמעותן היא לפי סעיף 6 או סעיף 8 המצוינים לעיל. אם כן, בהתאם לטופס המפרט, אופן הנחת הריצוף, המהווה מוצר או מלאכה בדירה, ייעשה על פי דרישות התקן הישראלי, בין אם הוא רשמי ובין אם לאו.

לטענת המשיבים, מאחר שהמערערת לא התנגדה לקביעה על פי תקן שאינו רשמי, שומה היה עליה לטעון לאמת מידה אחרת על פיה תיקבע תקינותו של הריצוף, ומשלא עשתה כן מושתקת היא מלהתנגד כעת לקבלת התקן שאינו רשמי.

כן נטען, כי סעיף 4(א)(2) לחוק שאינו מגביל אי התאמה לתקן רשמי בלבד, וסעיף 4(א)(3) לחוק קובע כי אי התאמה נוצרת גם כאשר מקורה בעבודה או בחומרים.

יתרה מכך נטען, כי טענת המערערת לפיה יש לבטל את החיוב בגין החלפת הריצוף מתעלמת מקביעת המומחה לפיה במקרה שתימצא תשתית רטובה בין 4% ל- 8% יש לייבש את התשתית באמצעים מכניים בעלות של כ-18,000 ₪. לטענתם, הרי המומחה עצמו קבע כי רטיבות חול המילוי נעה בשיעורים שבין 3% ל- 4.2%, ונוסף על כך בדיקת מכון התקנים העלתה כי שיעור הרטיבות בפרוזדור הינו 5.1%, ועל כן, למצער, יש לייבש את תשתית הריצוף.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

כב' השופטת ברקוביץ בחנה את העובדות לאשורן, את טענות הצדדים לעומקן, את חוות דעת מומחה בית המשפט ואת תעודת בדיקת מכון התקנים, ואין לי אלא לאשר את מסקנותיה.

על כל פנים, אדון בגופן של טענות המערערת כפי שהן משתמעות מכתב הערעור ומעיקרי הטיעון.

באשר לטענת המערערת לפיה שגה בית המשפט קמא כאשר הסתמך על תעודת הבדיקה של מכון התקנים, לנוכח הסתמכותה על תקן המאוחר למועד בניית הדירה:

בית המשפט קמא התייחס לטענות אלו וקבע:

"מכון התקנים הישראלי הינו גוף ניטראלי ביחס לסכסוך בין הצדדים, אשר מטרתו לבחון התאמה לדרישות התקן הישראלי... נתתי דעתי לטענת הנתבעת לפיה הבדיקה בוצעה ביחס לתקן משנת 2012, אשר מאוחר לבניית הדירה, אך אין בידי לקבלה. הנתבעת לא הצביעה על שינוי בתקן של שנת 2012 לעומת התקן משנת 2010 באופן אשר יש בו כדי להשפיע על תוצאות הבדיקה".

מקובלת עלי קביעה זו. מאחר שהוכחה על ידי המשיבים אי ההתאמה באשר לתכולת הצמנט בחול מיוצב לתשתית באמצעות בדיקת מכון התקנים, הרי שעל מנת לסתור ממצא זה, היה על המערערת להראות כי אכן קיים שינוי בין התקן משנת 2012 לתקן שחל בשנת 2010, וכי הבניה בוצעה על פי התקן שהיה בתוקף אותה עת.

בנוגע לטענת המערערת לפיה בדיקת מכון התקנים בוצעה ב-3 מקומות בלבד ולא ב-5: אין בטענה זו ממש, משום שהמקומות בהם נעשתה הבדיקה הינם חדר ההורים, הסלון ופרוזדור הגישה, מקומות הנבדלים זה מזה, ועל כן די בבדיקתם כדי לקבוע ממצאים.

בהתייחס לטענת המערערת לפיה המומחה דחה את האפשרות לפיה יש להחליף את כל הריצוף אף אם יתגלה כי אין צנמט בתשתית: ראשית, מדובר בהמלצה ולא בקביעה מקצועית, וזאת מאחר שהמומחה עצמו נקט במילים: "לא הייתי ממליץ". שנית, תשתית המילוי אינה תואמת את התקן, ומשכך עלולים להיווצר כשלים עתידיים, אף אם אינם נראים לעין כעת, כפי שקבע בית המשפט קמא: "לא מן הנמנע כי כשלים אלה יופיעו בעתיד, וזאת בשים לב לתוצאות הבדיקה כי תשתית המילוי אינה בהתאם לדין".

באשר לטענת המערערת לפיה בית המשפט קמא לא יכול היה לקבוע כי יופיעו כשלים בעתיד: ראשית, בית המשפט קמא לא קבע נחרצות כי יופיעו כשלים, אלא שקיימת סבירות לכך, והדין עם קביעה זו. תקנון מכון התקנים הישראלי, התשס"ג-2002 קובע, בין היתר:

1. לשם ביצוע סמכויותיו רשאי המכון לפעול בדרכים אלה:

(1) להכין מפרטים למוצרים וכללים טכניים לתהליכי עבודה בהתאם לצורכי המשק ולייעולו ולפרסמם בשם תקנים ישראליים או בשם אחר, מתוך מגמה -

(א) להשיג רמה נאותה של איכות המוצרים והרכבם ושל תהליכים ושירותים;

(ב) להבטיח את בריאות הציבור ובטיחותו;

(ג) להגן על הצרכנים מפני הונאה, זיוף והטעיה הקשורים באיכות המוצרים ובהרכבם;

קריאת הסעיפים הנ"ל מעלה כי התקנים נועדו למטרות מגוונות, וביניהן - התקן הנדון לפניי. מכל מקום, על מנת להבטיח תקינות המוצר ובטיחות השימוש בו, יש לפעול על פי התקן, כמות שהוא, בין אם מדובר במלאכת ריצוף בית מגורים ובין בכל מלאכה אחרת עליה חל התקן. חזקה על מכון התקנים שלא קבע באופן שרירותי את דרישות תכולת הצמנט במצע הריצוף וכי סטיה מהתקן עשויה לפגום באיכות הריצוף.

מאחר שבנדון דידן תכולת הצמנט בתשתית אינה על פי התקן, הרי שיש לפעול על מנת להכניסה תחת כנפי התקן, וזאת על מנת שלא תופר תכלית התקן. המלצת המומחה אינה מחייבת את בית המשפט יותר מהתקן הקבוע, ומשכך מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא.

באשר לטענת המערערת לפיה מאחר שתקן 1555 הינו תקן ישראלי ולא תקן ישראלי רשמי, הרי שלא הופרה הוראת חוק המכר העוסקת בתקן רשמי בלבד:

סעיף 4(א)(1) לחוק קובע כי -

4. (א) המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה או קונה המשנה אם התקיים אחד מאלה:

(1) הדירה או כל דבר שבה (להלן - הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה;

על פי נוסח הסעיף, אחרת מחלופות אי ההתאמה בממכר נוצרת בשל אי עמידה באמור במפרט.

צו מכר דירות (טופס של מפרט) (תיקון), התשס"ח-2008, מהווה תבנית אחידה של מפרט שקבע שר הבינוי והשיכון. בסעיף 1(ב) למפרט נקבע: "כל המוצרים והמלאכות יהיו לפי דרישות התקן הישראלי אם יש כזה".

כל תקן שנקבע על ידי מכון התקנים מוגדר כ"תקן ישראלי", כך על פי סעיף 6(א) לחוק התקנים:

6. (א) המכון, והוא בלבד, רשאי לקבוע מיפרט, או כללים טכניים של תהליך עבודה, לרבות הגדרות טכניות כתקן ישראלי (להלן - תקן); המכון יפרסם כל תקן בדרך הנראית לו.

עוד נקבע בחוק התקנים [סעיף 8(א)] כי

8. (א) השר רשאי, לאחר התייעצות עם נציגי היצרנים, היבואנים והצרכנים, להכריז בהכרזה שפורסמה ברשומות על תקן מסוים, כולו או חלקו, כעל תקן ישראלי רשמי (להלן - תקן רשמי)

לאור האמור, "תקן ישראלי", על אף שאינו מוגדר כרשמי, קיימת לגביו חובה, על פי המפרט, לעשות את כל מלאכות בניית הדירה בהתאם לתקן האמור.

אשר על כן, אי עמידה בדרישות התקן הישראלי (אף שאיננו רשמי) כמוה כאי עמידה במפרט, ואי עמידה במפרט מהווה אי התאמה במכר הדירה, בהתאם לסעיף 4(א)(1) לחוק.

אם כן, מאחר שטענתה של המערערת בנוגע להחלפת הריצוף נדחתה, הרי שאף שאר טענותיה באשר לביטול/הפחתת הסכומים שנפסקו תוך מתן משקל לסוגיית החלפת הריצוף - נדחות אף הן.

סוף דבר

בהינתן כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

הסכום ישולם למשיבים באמצעות בא כוחם מהפיקדון שהפקידה המערערת בקופת בית המשפט.

ככל שלא הופקד הפיקדון או שאין בו די, ישולם הסכום בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

לאחר מכן יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.

שרה דותן, שופטת