יד קלה על ההדק

ההצעה היא להגביל את שליטת המשטרה על האזרחים, תוך הרחבת האחריות האישית של כל אזרח בכל עניין

שתי שיטות ממשל מנוגדות

ישנן שתי שיטות ממשל מנוגדות זו לזו, ושלל מצבי ביניים ביניהן. השיטה האחת היא זו הנהוגה בארה"ב, בה נותנים קרדיט לאזרח ומאמינים לדוחות מס ההכנסה שלו, מאפשרים למתכננים לתכנן, ומוכרים נשק להגנה עצמית כמעט לכל דורש, כאשר האחריות להתנהלות חוקית ואחראית - מוטלת על כתפי האזרחים, הנהנים מחופש מרבי.

השיטה הנגדית, היא שהייתה נהוגה בברית המועצות וכיום נהוגה בכמה מדינות בהן מתקיים שלטון רודני אפל ועריצות כלפי התושבים, בה אין לאזרחים זכויות, לא מאמינים להם, הממשל הוא בעל כל הזכויות ורק על פיו יישק דבר – דבר המתבטא במדיניות נוקשה, החל בדחיית בקשות לקבלת נשק להגנה עצמית [מתוך מחשבה כי האזרח לא יידע להשתמש בנשק כהלכה ויגרום בכך לאי-סדר], וכלה בתכנון הבניינים רק בידי הרשות הציבורית או באישורה הקפדני ולא לפני בדיקתה לפרטי פרטים, וכך גל בכל מישורי החיים. ביסוד שיטה זו ההנחה כי כאשר אין מלכות השולטת ביד רמה – "איש את רעהו חיים בלעו".

[המקור – במשנה, מחשבת אבות, פרק ג' משנה ב': " רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ."

הפירוש הוא כי ללא מורא המלכות, לא ייכון סדר].

בזכות החופש לאזרח

הטענה נגד מתן החופש לאזרח היא כי האזרח טיפש או רשע, וינצל את החופש הניתן לו לרעה ועל ידי כך עלול להיפגע ציבור שלם. לכן לא ניתן לו נשק להגנה עצמית, לכן לא נאמין לדוחות מס ההכנסה שלו, ולכן לא נאפשר לו לתכנן ונמיט עליו מנגנוני בירוקרטיה קשים מנשוא עד שיתייאש. ובכן, יש בידי הוכחה כי החשש – חשש שווא הוא, לא מבוסס ולא מציאותי.

המהנדס יואל בן-עזרא הפנה את תשומת לבי לכך, שהמהנדסים המחשבים בניינים - עובדים בחלל ריק ואף אחד לא בודק את עבודתם ואת נכונות חישוביהם, אף על פי שמדובר בחישובי יציבות של מבנים, לרבות וילות מורכבות ומסובכות לחישוב, או בניינים רבי קומות. המהנדס מפקיד במשרדי הוועדה המקומית פלט בלתי קריא של תוכנת מחשב, חותם, ובכך מחויבותו בעניין היציבות של הבניין מבחינת הוועדה המקומית תמה. אף אחד לא בודק את החישובים, אף אחד לא יודע לבדוק אותם, הם מונחים כאבן שאין לה הופכין בארכיון הוועדה, ומנגד, הבניין מוקם לתפארת ורמת התכנון במדינת ישראל מבחינת חוזק וקונסטרוקציה, ועמידות ברעידות אדמה - היא מהגבוהות בעולם המערבי. בלי בדיקה, בלי בקרה, גם מכוני הבקרה לא בודקים ולא יודעים לבדוק, אלא מצרפים עוד חתימה, אחרי עוד שלב בירוקרטי בדרך אל ההיתר.

לאחר אלפי ואולי עשרות אלפי חישובים סטטיים שנערכו על ידי משרדי במשך עשרות שנים של פעילות הנדסית, ועוד מאות אלפי מבנים שחושבו על ידי עמיתיי מהתחום, ועשרות אלפי בניינים שנבדקו על ידי, אני יכול לקבוע כי מעולם לא נבדק חישוב סטטי אצלי או אצל עמיתיי על ידי גורם ציבורי. [ישנה תופעה אחרת – במינון שולי – כגון: מקרים בהם הוגשו חישובים סטטיים ללא חישובים כלל ונבדקו על ידי גורם פרטי (לא על ידי הוועדה) והוברר כי החישובים חסרים ושגויים...].

ובכל זאת, הבניינים מוקמים ויציבים, ולמעט מרפסת בחדרה – או גשרון ברמת גן - אין כמעט כשלים קונסטרוקטיביים, והמדינה נבנית לתפארת.

לא כן בכל תחום אחר, בו הוועדה יכולה להתערב מבחינה מקצועית – כגון – אדריכלות, תכנון עירוני, תכנון תשתיות הנדסיות (תקשורת, מים, ביוב, כיבוי אש וכיוצא בזה), שם מהנדסי הוועדה המקומית מתערבים, ומשנים תכניות, ומרבים במתן תנאים לרישוי, יתר על המידה.

זו ההוכחה [במתמטיקה: מש"ל (מה שרציתי להוכיח)].

יד קלה על ההדק

כיום, מי שעבודתו מצדיקה הגנה עצמית עקב מיקומה באזורי יהודה ושומרון או עקב סיבה מוצדקת לפי הקריטריונים המקובלים במשרד הפנים – יכול לקבל רישיון לאחזקת נשק, אך מי שלא עובד בשטחי י"ש – [או שאינו עונה על תנאי משרד הפנים] - אינו רשאי. לא ברור מדוע – וכי למי שמשפחתו גרה שם והוא מבקרה לעתים תכופות – לא מגיעה הגנה? ולמי שחי בגפו במרכז העיר וצריך להתגונן לבדו מול שודד – לא מגיעה הגנה עצמית? ולמי שמתפלל בציבור בבית הכנסת ורוצה להגן על הציבור ועל עצמו..... ולא חסרות דוגמאות.

בעבר הקרוב, המידור היה חמור עוד יותר. אולי אנו מתקדמים בעניין זה לעבר השיטה הראשונה ומתרחקים [לאט מדיי] מהשיטה של משטרי החושך.

המשטרה והמלצותיה

המשטרה חוקרת אירועים פליליים, ואין חולק כי מתפקידה לעשות זאת. יש לפרסם את פעילויותיה, למען לא נהיה כמדינות הדיקטטוריות בהן עוצרים חשודים ללא משפט ומענים אותם במרתפי עינויים ללא זכויות וללא תנאים פיזיים, ואצלנו עושים זאת כלפי כמה חשודים, לעומת חופש ותנאי 5 כוכבים למחבלים שהורשעו במשפט. אך לא על אלה דן מאמר זה, אלא על המשטרה החוקרת והמפרסמת. כאמור, הפרסום חיוני כדי למנוע עינויי שווא ומעצרים ללא משפט הרחוקים מעיני הציבור. הפרסום לא נועד כדי לפאר את המשטרה. המשטרה היא רשות אוכפת חוק ולא רשות שופטת. החוק לאיסור פרסום המלצות המשטרה בתום חקירה הוא, למעשה, מיותר, כי המשטרה אינה בעלת סמכות להמליץ בנושא בו אין לה ידע ותפקיד אופרטיבי [נושא שיפוטי/משפטי].

חלק מהחופש המגיע לאזרחים, מתקיים בחוק המונע מהמשטרה לפרסם את המלצותיה לגבי חקירת חשודים, חוק מיותר ככל שהמשטרה לא תחרוג מתפקידה ולא תמליץ לפרקליטות דבר. אך מכיוון שהמשטרה ממליצה, מוטב שהמלצותיה יהיו חסויות.

ועוד משהו:

גם למשטרה עדיף בעדיפות ראשונה לא להמליץ ובעדיפות שניה לא לפרסם המלצותיה, וזאת כדי שלא ייחשפו כישלונותיה - בהמלצות שלא התקבלו בפרקליטות...

בנוסף לכך, חקירת שווא גורמת לחשודים נזק רב; חקירה שלא מבשילה לכדי כתב אישום, אך מפורסמת ברבים – נזקה רב עוד יותר.  

סוף פסוק

אני נוטה להאמין כי העצורים במחשכים ללא משפט ישוחררו בהקדם, כי יינתן נשק להגנה עצמית לכל מי שזקוק לכך וראוי לכך, כי יינתן חופש תכנון כפי שניתן בפועל לציבור הקונסטרוקטורים, כי הבירוקרטיה תמוגר [ובשלב המידי תצומצם] וכי המשטרה תתמקד בשיטור ובביטחון פנים ותפסיק להמליץ ולפרסם.