שבעים שנה לקום המדינה

אין זה מאמר על העצמאות אלא על הדקדוק – ולהזכיר – "קום המדינה": לא בחולם, אלא בשורוק.

השימוש בחולם משמעותו אחרת. ראה ירמיהו פרק מ"ד פסוק 29 – 

וְזֹאת לָכֶם הָאוֹת נְאֻם יְהוָה כִּי פֹקֵד אֲנִי עֲלֵיכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה. 

כאן המילה קום היא פועל עתיד, כדומה להמשך הפסוק – קום יקומו. משמעות הפוכה היא לביטוי "קום המדינה" [בשורוק} כדומה לפסוק בתהילים קכ"ד 2 –  

לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם.

הפועל הוא עבר – שהרי ה' היה לנו, וחיים בלעונו.

גם קוּם המדינה הוא זמן עבר – לפני שבעים שנה.

על הריבוי בשימוש חולם במקום שורוק – יצא הלשונאי יצחק אבינרי כבר בשנת תש"ט [1949] בזו הלשון:

אך חולם ורק חולם

עליו קיים כל העולם.

אות חלומה, אות חלומה,

הן זו טובת כל האומה.

לא נאבה תקן בה כלום,

אף אם שיבוש בה ומום.

כך פסקו הקריינים-

ולא יודו בשום פנים.

יש לציין כי יצחק אבינרי הקפיד בכתיבת השיר על חריזה מושלמת, בה לא מקפידים בשירים ובפזמונים בני זמננו, גם כאשר יש כוונה לחרוז חרוזים. על עניין זה התבטא הרעב"ע:

הראב"ע שהיה מעמודי התווך של משוררי ספרד, התייחס לזילות השירה לפי תפישתו. מכיוון שהיו גם בתקופתו משוררים שלא הצליחו להקפיד על הכללים הבלתי כתובים בחריזה, הוא יצא נגדם בהלצה האופיינית לו, הנסמכת על פסוק י' בפרק כ"ב של ספר דברים ["לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו"], תוך המרת ה"תחרוש" ב"תחרוז" -"

וזה הכלל שהפיק:

לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו-

שלח תשלח את השור למישור,

ואת החמור לארץ המור.