שופט לא אמור להתמודד עם מומחה

בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דין של בית משפט השלום; בית משפט השלום שם עצמו כמומחה, ופסק נגד בעלי דין שטענו [ונעזרו בטענתם בחוות דעת מקצועית] על קיום ליקויים בארון המטבח, טענה שנדחתה ללא בסיס מקצועי.

מדובר בתא"מ 13390-08-16 נעמי גינס ואילן גינס נ' אבו רומי מחמוד ואח', בית משפט השלום בחיפה, שופט: אפרים צ'יזיק.

בית המשפט קבע בפסק דינו כי דין התביעה להידחות, ולאור זאת חייב את התובעים בהוצאות שכר טרחה של ב"כ הנתבעים.

בתיק שעניינו נגרות מטבח, טענו התובעים כי השיש מעל ארון המטבח אינו מתאים להזמנה, לקוי בגימורו ובהרכבתו הפגומה, גורם למטרד קבוע בשל היעדר אמצעי ניקוז (אין בו אף מים אפקטיבי - ובחלקו אין אף מים בכלל - וזאת בניגוד להזמנה), ולכן מגיעים להם פיצויים כספיים.

יצוין כי התובעים הסתמכו בתביעתם על חוות דעתו של המומחה ד"ר אברהם בן עזרא.

הסיבות לדחיית התביעה כפי שרשום בפסק הדין הן כדלקמן:

א. מידות השיש: בית המשפט טען, כי - לכאורה - חוות דעתו של בן עזרא הייתה צריכה להתייחס לאי התאמת מידות בין מה שהוזמן לבין מה שהתקבל.

ב. המטבח פגום: הנתבעים, כך נטען, לא אחראים לליקוי שנפל בשיש, לטענת התובעים.

ג. התקנת השיש: בית המשפט קבע בפסק דינו, כי ההתקנה אינה באחריות ספק השיש; ההתקנה מורכבת ממשולש; קיר - שיש - ארון, ואף שהתקנה לקויה, הנתבע שהוא ספק השיש - פטור; היה על הצדדים לבחון משיכת השיש כלפי חוץ, כמוצא מההתקנה הפגומה.

ד. הכשלת התיקון: הנתבעים הכשילו, לכאורה, את אפשרות התיקון; אין ודאות כי פעולת תיקון מינורית, כהצעת בית המשפט, לא הייתה פותרת את המחלוקת.

ה. עובי קנט השיש: התובעים הטעו, לכאורה, את הנתבעת בכוונה, בנושא עובי קנט השיש.

 במצב דברים זה, הגישו התובעים ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וניתן פסק דין על דרך הפשרה - ע"א 28237-01-18 נעמי ואילן גינס נ' מחמוד אבו רומי ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטת: שושנה שטמר.

עיקרי הטיעון של התובעים היו כדלקמן:

בית המשפט היה צריך לקבל את חוות דעתו של מומחה התביעה, כי לא הוכנה חוות דעת מטעם  הנתבעים, ובית המשפט לא מינה מומחה מטעמו, מה גם שמומחה התביעה זומן פעמיים לתת עדות בבית המשפט - אך מטעמים ששמורים עם הנתבעת, היא לא הסכימה לחקור אותו.

בית המשפט טעה בכך ששם עצמו כמומחה (מטעם הנתבעים), והוא עצמו פסק בתיק אחר תא"מ 23036-02-16 אמבולנט בע"מ נ' גלאל הלון, בית משפט השלום בחיפה, שופט: אפרים צ'יזיק. להלן ציטוט סעיף 14 לפסק בדין:

14. בכל הנוגע לירידת הערך, מצאתי לאמץ את חוו"ד השמאי, מקום שלא הוזמן להיחקר אודות חוות דעתו, לאור נימוקי חוות דעתו ולאור היעדר הגשת חוות דעת נוגדת או סותרת. בהתאם אני מחייב ברכיב זה לפי חוו"ד השמאי, בן שימול שמעון, סך 11,810 ₪.

בית המשפט טעה כאשר קבע כי התובעים לא טענו כי מידות השיש אינן תואמות את ההזמנה. התובעים טענו זאת בפרוטרוט - והטענות המפורטות, מצויות בחוו"ד ד"ר בן עזרא, בכתב ובשרטוט.

בית המשפט קמא טעה בכך שפסק כי התובעים הטעו, או טעו, בנושא הקנט: אי ההתאמה של הקנט להזמנה - הוכחה בחוו"ד התביעה בבירור, ולא ניתן מענה להוכחה מקצועית זו מטעם הנתבעים, אשר כאמור לא מצאו לנכון להגיש חוות דעת נגדית.

בית המשפט טעה ב"פתרונו" של משיכת השיש כלפי חוץ והתעלם מהאמור בחוו"ד בן עזרא בדבר דרכי התיקון - להלן ציטוט -

2. אין דרך אחרת לתיקון המעוות. השארת המצב כפי שהוא - עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך של פגיעה בארונות המטבח.

בית המשפט טעה בכך שעירב את חברת המטבחים "רגבה" בפגמים שנפלו בהתקנת השיש, משלושה טעמים:

ראשית - משום שמשתמע מכך שביהמ"ש מכיר בקיומו של הפגם הנטען בהתקנת השיש, ובמצב זה היה טעם לזכות את התובעים ולו באופן חלקי.

שנית- הנתבעים לא הגישו תביעת צד ג' נגד חברת המטבחים.

שלישית- המומחה היחידי בתיק סבר אחרת, ואין בתיק סברה מקצועית הסותרת את ממצאיו.

טעה בית המשפט קמא כשטען בפסק דינו כי התובעים לא התמודדו עם אפשרות פשוטה של משיכת השיש כלפי חוץ, פתרון שהציע בית המשפט, ולהלן ציטוט מסיכומי התובעים בעניין זה - המושתתים על חוות דעת מקצועית כאמור:

27. התובעים יטענו כי הצעת הנתבעים למשוך את השיש כלפי חוץ, כפתרון חליפי (סעיף 12 לתצהירו של סלימאן אבו רומי) , אינה הצעה בת ביצוע, והיא לא נתמכת בחוות דעת מומחה מטעם הנתבעים.

28. התובעים יטענו כי הצעה זו לא עומדת במבחן הפרקטיקה שכן שיש - מטבח המעוגן לקיר, צריך להיות מעוגן בקיר. לפיכך, אם מוציאים החוצה את השיש מהקיר כלפי חוץ, מקטינים את מידת העיגון [עד כדי אפס], ומחלישים את מידת יציבותו של השיש. לעניין זה, ראה הערה 2 בעמוד 7 לחוות הדעת: "אין דרך אחרת לתקן את המעוות". קביעה זו שבמומחיות - לא נסתרה.

29. בנוסף לכך, מעיון בתכנית רואים כי בצדו האחד של השיש - יש קיר בנוי. מצדו השני - יש ארון. לפיכך, משיכת השיש כלפי חוץ, תחייב ביצוע שינויים בקיר ובארון. אמנם, החריצה בקיר אפשרית, אולם בנושא הארון, ישנה מגבלה שמונעת את יישום הפתרון שהוצע על ידי הנתבעים. יובהר כי בכל מקרה, ביצוע הפתרון החלופי של הנתבעים, מחייב עבודת נגרות שלא הובאה לגביה שום חוות דעת מקצועית מטעם הנתבעים, והדבר מדבר בעד עצמו.

סיכום

לאמור, בעיקרי הטיעון הועלו טענות מנומקות השוללות את כל פסק דינו של בית משפט קמא, ואכן, בפסק הדין של הערעור התקבל הערעור, וכה נפסק:

הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בערעור על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, וזאת כאשר הוסכם כי הסכום שיחויבו בו המשיבים יהיה בגבולות של בין 20% לבין 80% מהסכום של 15,000 ש"ח.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, וכן את כל ראיותיהם לרבות חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט קמא, אני מחייבת את המשיבים - ביחד ולחוד - לשלם למערערים את הסכום הכולל של 8,000 ש"ח בתוספת ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום. פסק דינו של בית המשפט קמא, על הקביעה לעניין תשלום הוצאות, מבוטל.

ככל שהמערערים שלמו למשיבים את ההוצאות שנפסקו נגדם, על המשיבים להחזיר להם את הסכום ששולם בתוספת ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום התשלום.

ככל שהמערערים הפקידו ערבון בערעור, יש להחזירו להם באמצעות בא כוחם.

(ההדגשה אינה במקור).

בית המשפט שבערעור לא נמנע מלציין כי הוא התייחס לטענות ולראיות "לרבות חוות הדעת שהוגשה לבית משפט קמא", בקבעו את פסק דינו.

המעיין בדברים אלו, מוזמן לחשוב, מה היה קורה וכיצד היו הדברים מתקבלים, לו לא היה מוגש ערעור בתיק זה.

מן הסתם, הייתה אצבע מאשימה, מכוונת כלפי מומחה התביעה, על אשר, כביכול, לא השווה את מידות השיש בפועל עם הסמך ההזמנה, טעה ואולי הטעה את בית המשפט בנושא הקנט, לא שקל פתרונות טריוויאליים לתיקון הפגם, והתעלם מאחריות יצרן חברת הרהיטים, טענות שהופרכו בפסק הדין שבערעור.

בפועל ולמעשה - הוגש ערעור כאמור, וניתן פסק דין המעמיד דברים על דיוקם.