סטטיסטיקה?!

קיים נוהג מגונה להציג נתונים סטטיסטיים, של כמות ליקויי בניה ואי התאמות שמתקבלho בבית המשפט, או - להשוות התביעות - לבין התוצאות של פסקי דין כפי שהן מתקבלות במונחים כספיים. ראשית דבר, בדרך כלל בהשוואות מסוג זה מדלגים על עלויות ביצוע התיקונים כתוצאה מהפעולה המשפטית - בפועל, כמו גם על נושאי ליקויי בניה שנדחים על ידי בית המשפט בשל סיבות שאינן קשורות לחוות הדעת.

אך לא על זאת נסב הדיון במסגרת זו.

יש להבין, כי הסטטיסטיקה משקפת מציאות עבר - ולא להיפך; נתונים סטטיסטיים לא מהווים בסיס להתוויית מציאות, ולא אמורים לעצב מציאות אלא לתארה בלבד. שימוש מופרז והתחשבות יתר בנתונים סטטיסטיים, גורמים לנזק בתחום של החשיבה היוצרת, היוזמה והחדשנות.

להלן דוגמא מהעבר המקצועי במשרדי:

סוף הסיפור הוא, שבית המשפט העליון, הנשיא: מאיר שמגר, דחה את בקשת רשות הערעור של הקבלן [שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואחרים], והשאיר על כנו את פסק הדין המחוזי, כפי שיובהר בהמשך.

מדובר בבר"ע 3186/92 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח' נ' אברהם אלברט ואח', החלטה שניתנה ביום כ"ח בטבת תשנ"ג - 21.01-1993.

הנושא שעמד על סדר היום הוא - דירות שנבנו בשנות השמונים של המאה העשרים בישוב הצפוני מעלות, בשיטת הבניה הטרומית על ידי מודול בטון (ישראל) בע"מ, ונמצאו בהן ליקויי בניה. בתאריך 30.11.1989 הוגשו 14 תביעות שאוחדו, ודן בהן השופט אורי קיטאי בבית משפט השלום בחיפה.

אתמקד בטענה אחת מרבות, והיא, אדני חלונות העשויים מבטון במקום משיש או ממוזאיקה [טראצו]. להבהיר, באותה עת רבתה הבניה הטרומית הארץ, והקירות היו מקשה אחת כשבתוכם החלונות, בדומה שליטת ברנוביץ' הנפוצה כיום. במסגרת זו, אדני החלונות היו חלק מובנה מהייצור התעשייתי ובוצעו מביטון מוחלק. איש לא ראה בכך ליקוי, וזאת מתוך רחשי כבוד ורתיעה כלפי החברה שמכרה את הדירות, הקבלן שביצע אלפי דירות בכל רחבי המדינה בשיטה זו, ומשרדי מהנדס העיר שאישרו ביצוע זה.

מבחינה סטטיסטית, הסיכוי להגדרת הפתרון של אדני חלונות מבטון כליקוי - היה: אפס. במיוחד כך הם פני הדברים, במצב בו אין תקן או תקנה המחייבים לבצע את אדני החלונות משיש או מטראצו דווקא.

אני כתבתי בחוות הדעת שמסרתי לדיירים, כי אדני החלונות ומעקי המרפסות צריכים להיות משיש או ממוזאיקה ולא מבטון - על אף הבניה המתועשת, כי ניתן לבצע מראש (גם בבניה מתועשת) אדני חלונות משיש או מטראצו, או אף לאחר הרכבת הקירות, על ידי הכנות מתאימות.

בית משפט השלום מינה מומחה מטעמו [המהנדס ישראל דימנט] שדחה את הטענה בדבר הליקוי. הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי [ע"א 25-38/92 אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: חנוך אריאל, מלכיאל סלוצקי וסגן הנשיא יוסף מרגלית, פורסם באתר "בן עזרא מתכננים ויועצים בע"מ" וב"פדאור"].

וכך נכתב בערעור על ידי סגן הנשיא מרגלית [בהסכמת חבריו] בעניין זה:

אדני חלונות ומעקי מרפסות

אלה עשויים בדירות מבטון. לטענת המערערים היה על הקבלן לבצעם ממוזאיקה או משיש.

לפי ה' דימנט אין התחייבות של הנתבעים למוזאיקה במפרט.

מאחר שהבניין טרומי, לא יכלו להכין את האדנים עם המבנה, הוא אינו רואה פגם בהעדר אדני מוזאיקה.

ידוע לכל אחד שבטון גלוי אינו נעים למגע ומחוספס. אדן החלון הוא חלק החלון, שחשוב שיהיה חלק ונוח לשימוש. גם מי שאינו מהנדס אלא רק אדם מן היישוב, החי בדירה יודע, שמקובל, שאדן החלון עשוי מוזאיקה או שיש, כדי שיהיה חלק כך שנוח יהי לפרוש עליו מצעים לצורך אוורורם, או להישען עליו, או לכל שימוש מקובל אחר.

דעתו של ה' דימנט, שמבחינת יופי אין הבדל בין בטון לשיש או מוזאיקה הנה דעה קיצונית, בלתי מקצועית ובלתי סבירה. אני מניח, שרוב מוחלט של בעלי דירות היו סבורים, אילו נשאלו, כי אדן בטון הוא מכוער ומקשה על השימוש בחלק זה של החלון.

אני סבור, על יסוד האמור לעיל, שהפגם שמצביעים עליו המערערים בפריט זה הוא פגם של ממש, המעיד על רמת ביצוע נמוכה.

הטענה שזהו בית טרומי אינה טענה, שכן ניתן היה לבצע פריט זה לאחר הצבת קירות הבית, הרי גם הריצוף אינו טרומי.

חוק המכר בא להגן על זכויותיו של רוכש דירה, שבדרך כלל משקיע בה חלק נכבד מאד ממשאביו. כאשר מתכוון קבלן להתקין בבניין פריט מקובל וחיוני, נראה לי, שעליו להעמיד על כך את הקונה, ואין לקבל כאן כתשובה, שבמפרט לא נזכרה מוזאיקה באדני החלונות.

לקביעת מחיר הפריט אני נעזר במחיר ה' בן עזרא וקובע 500 ₪.

מאז פורסם פסק הדין, השימוש בו הוא רב בכתבי טענות ובסיכומים, ויותר חשוב - חדל הנוהג של ביצוע אדני חלונות מבטון אפילו בבניה הטרומית.

על פי הדוגמא לעיל, ברור כי המומחה לא צריך לנהוג לפי הכלל "אחרי רבים להטות", אלא יבחן ללא פניות את הסוגיה הניצבת בפניו.

ההנחה היא, לפי מה שראוי שיהיה, שכך ינהג גם בית המשפט כאשר יבחן את הממצאים של המומחים בתיק, ופסק הדין יינתן בהתאם.

גם אם הסיכוי שההנחה הנ"ל תתממש אינו גבוה, המומחה צריך להעדיף את האמת המקצועית על פי מיטב שיקוליו, על פני הדרך בה ימצא חן וחסד בעיני בית המשפט.

מיותר לציין כי מבחן סטטיסטי, במקרה זה כבמקרים רבים אחרים בהם אני נתקל בשגרת עבודתי המקצועית, היה מרפה את ידיי לו הייתי מתחשב בו, ואיכות הבניה בארץ הייתה אחרת.

מפסק דין זה צריך ללמוד כי הבדיקה של מומחה מושתתת על שיקולים מקצועיים ויש מקרים בהם על המומחה לקבוע אמות מידה של ביצוע - מבלי שיהיו בידיו תקנים או תקנות המכתיבים את רמת הביצוע הנדרשת. לעתים קרובות, ולא רק בנושא אדני החלונות ומעקי המרפסות, רמת הביצוע הנדרשת אינה נסמכת על תקן או על תקנת בניה, אלא על כללי המקצוע הטובים, כמו גם על תקדימים משפטיים, אותם צריך ליצור.