תעתועי תקינה

לעיתים המהנדס המתכנן מובל ע"י התקנים אל מבוי סתום.

כך, למשל, קורה למתכנן המעוניין להתקין ברדס ("כובע") בקצהו העליון של קולטן ביוב או קולטן ניקוז, כפי שהדבר נדרש בתקן 1205.4.

להלן נוסח הדרישה שבתקן:

2.7.5 צנרת

צינורות היניקה והסניקה יהיו בקוטר 75 מ"מ ("3) לפחות, למעט משאבות בעלות מערכת ריסוק או טחינה. הצינורות ייעשו מחומרים עמידים בשיתוך המתאימים ללחץ העבודה במתקן השאיבה. קוטר האוור של בור האיסוף יהיה 50 מ"מ ("2) לפחות, והוא יבלוט מעל גג הבניין 30 ס"מ לפחות. בקצה העליון של האוור יותקן ברדס אוורור מתאים עשוי פלסטיק או פח. ברדס פח יתאים לתקן הישראלי ת"י 677. החומר שממנו ייעשו הצינורות ייקבע ע"י התכן.

המשמעות היא כי אפשר לבצע ברדס מפח, ואז הוראות התקן 677 חלות, ועיקרן הוא כדלקמן [תדפיס מהתקן]:

עינינו הרואות, כי הברדס מורכב בצורה מסוימת, עם איטום עליון בצורת חרוט - ופתחים רק בהיקף הצינור, תחת המכסה העליון.

האפשרות השנייה היא לבצע ברדס מפלסטיק; אלא שאין שום תקן, המפרט כיצד לבצע ברדס מפלסטיק, ובמצב זה ייתכנו שתי פרשנויות נוגדות:

האחת- מכיוון שאין תקן, מותר לבצע ברדס בכל צורה העולה על הדעת, ומכל סוג של חומר פלסטי, ללא שום הגבלה וללא שום התאמה למפרט כלשהוא - "איש הישר בעיניו יעשה".

אפשרות זו - נדחית, מטעמים ברורים.

האפשרות האחרת היא - ביצוע ברדס מפח לפי הוראות תקן 677, ורק לאחר פרסום תקן לגבי ברדס פלסטיק, יותר לבצע גם ברדס מפלסטיק.

זו המשמעות של האמור בתקן 1205.4, מתוך זיקה אל איכות הבניה הנדרשת, למניעת נזקי תכנון ובניה.

מן הראוי, שהתקן לא יפנה את המעיין בו, אל פריט - שלגביו לא קיים תקן.

ההפניה, מיסודה, היא אל מסמך שהוא יותר מפורט, ואינה צריכה להיות אל לא-כלום.