המומחה ממונה כדי לתת פתרונות, ולא כדי להפנות הפנייה לאחרים

כאשר מומחה ניצב בפני בעיה, הוא לא אמור להעבירה למגרש אחר אלא להתמודד עמה.

כאשר מומחה ניצב בפני בעיה, הוא לא אמור להעבירה למגרש אחר אלא להתמודד עמה.

רק כשמדובר בנושא שאינו בגדר מומחיותו, יכול המומחה להסתייג ולהימנע מלדון בבעיה.

ראה פסק דינו של ד"ר גבריאל קלינג, פסק דין חלקי בת"א 1171/89 זלוצין זכריה נ' דיור לעולה בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב; פסק הדין מובא בספר "ליקויי בניה" כרך ב' מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי" 2007, עמ' 343.

להלן ציטוט:

כיום, אין קץ להתמחויות בתחומים שונים, ואין קביעה כי יש תת-התמחות שאינה מנת חלקו של מומחה, אומרת כי אין לקבל חוות-דעתו של אותו מומחה המתייחסת לאותן תת-התמחויות. כל המשמעות של קיומן של אותן תת-התמחויות היא שכאשר בפני בית-המשפט שתי חוות-דעת, אחת של המומחה הכללי והשנייה של מי שהתמחה בתחום צר יותר, עשוי בית המשפט ליתן משקל יתר לחוות-הדעת בתחומה של תת-המומחיות. אין מקום לקבוע כי קיומה של תת-התמחות שולל את האפשרות להיזקק לחוות-דעת של מי שאינו עוסק באותה תת-מומחיות.

לאמור, אכן יש יתרון למומחה ספציפי על פני מומחה שהתמחותו אינה מתמקדת בתחום הצר, אולם מומחה באשר הוא - מוסמך לחוות דעה מקצועית מבלי להסתייע במומחי-משנה לכל תחום ספציפי המופיע בחוות דעתו.

יוער כי גישה זו גם נוחה יותר לבית המשפט ומייעלת את הדיון.

דוגמאות לניסוחים פגומים בחוות הדעת:

"חלונות הדירה מחדירים אויר ומים לדירה בגלל איטום לקוי. דרוש לבצע בדיקה של המטרה. בשלב זה אין עלות".

"יש בעיה אקוסטית בדירה - שומעים פעילויות בדירת שכן. דרוש להזמין יועץ אקוסטי".

בנושא הראשון, ככל שהחלונות מחדירים אויר ורטיבות לדירה, מה שדרוש זה: לא בדיקת המטרה, אלא: תיקון החלון וביטול הליקוי.

בנושא השני, ייתכן פגם אקוסטי שאינו מהווה אי-התאמה לתקן, אלא הוא פגם היוצר מטרד, בין אם יש ובין אם אין אי-התאמה לתקן, ולכן הבדיקה לא חיונית.

אם לדעת הבודק הבדיקה חיונית - הרי שרצוי לבצעה, ולכלול את ממצאיה בגוף חוות הדעת תוך התייחסות לתוצאות שהתקבלו, במקום לרשום בחוות הדעת המלצה לבצע את הבדיקה, כי אין הבטחה שהמלצה כזו תביא לידי מעשה.

אל תעביר את הכדור למגרש אחר - כאשר מובאת לפתחך בעיה, פתור אותה בעצמך.