ניסוח מעורפל של התקנות מהווה כר פעולה אידיאלי לשיבוש הליכי משפט

ניסוח של תקנת בניה אשר אינו ברור או שנתון לפרשנויות שונות ואף נוגדות, משרת את כל מי שחותר לקבלת פסק דין שגוי, על סמך פרשנות מוטעית של התקנה.

כאשר בתקנות כתוב כי רוחב פרוזדור בדירת מגורים צריך להיות לכל הפחות 90 ס"מ אך לא כתוב כיצד יימדד רוחב הפרוזדור בדירה - נוצר בסיס נוח למי שרוצה לקדם פרשנות לא נכונה.

הבהרה:

בסעיף 3.2.12.5 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970, התוספת השניה, [טבלה], שורה 1, נקבע כי רוחב מינימלי של פרוזדור המשמש כניסה ראשית בדירה לא יפחת מ - 1 מ'. הוראה זו נכללת בחלק ג לתקנות.

בסעיף 2.01 לתקנות [חלק ב'] מוגדר רוחב כדלקמן:

רוחב מינימלי - מרחק מינימלי בין חלקי בניין הנמדד על ידי ניצב.

אפשר לומר כי הגדרה זו המוגבלת לחלק ב', אינה תקפה לגבי חלק ג', שהרי יש הגדרות אחרות לחלק ג', ראה תקנה 3.1.1.1 כדלקמן:

רוחב פנוי בפתח - הרוחב הפנוי למעבר, בין רכיבי בניין התוחמים את הפתח.

בשתי ההגדרות הללו יש מידה גדולה של אי וודאות המזמינה פרשנויות שונות.

לא ברור מהו ההבדל בין רוחב לבין רוחב מינימלי, ומה משמעותו של רוחב שאינו מינימלי.

לא ברור מהו הקשר בין רוחב פנוי בפתח, לבין רוחב מינימלי של פרוזדור.

למעשה אין כלל הגדרה כיצד יימדד רוחב הפרוזדור בדירה, שכן ההגדרה הראשונה המצוטטת לעיל מוגבלת לחלק ב' ואילו ההגדרה השנייה דנה על רוחב מעבר בפתח [פתח - יכול להתפרש כדלת בפרוזדור], כך ששתי ההגדרות לא מלמדות דבר לגבי אופן מדידת רוחב פרוזדור.

לא במקרה נדרש בית המשפט העליון להתערב בנושא שהיה אמור מלכתחילה נושא הנדסי פשוט בתכלית שאינו נתון למחלוקת, וראה בעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון ע"א 101/88 אנדס בע"מ נ' אילוז ואח' (פורסם באתר "בן עזרא מתכננים ויועצים בע"מ") - להלן ציטוט רלוונטי, שבא בפסק הדין הנ"ל לאחר דיון בנושא:

אם אכן מקובל בענף הבנייה לתאר בתכנית הבנייה את הרוחב שבין הבלוקים דווקא, כפי שטוענת המערערת, הרי זוהי עובדה הנמצאת בידיעתו המיוחדת של הקבלן, ומחובתו של הקבלן - שאחראי גם לניסוח החוזים - להביא אותה באופן ברור לידיעתו של הקונה, כפי שאכן נעשה במיפרט הטכני של חברת "שכון עובדים", אותו הציגה המערערת כראיה.

מכאן, שמשנמצא רוחב של 1.06 מ' בלבד של המדרגות, הרי שהמערערת הפרה את החוזים, ועד כמה שנגרם בשל כך נזק - עליה לשאת בו.

גם ההגדרה של אופן מדידת רוחב, המצויה בסעיף 2.04 (ג) לתקנות, אינה יכולה לסייע בעניין מדידת רוחב פרוזדור, שהרי היא מצויה בחלק ב' אשר אין בו התייחסות לפרוזדורים ולמידותיהם בבניין ובדירה, ובנוסף, הגדרה זו היא מוגבלת לפריטים המפורטים בסעיף 2.04 (א) [שהפרוזדור לא נכלל בהם].

המינוח "דרך מוצא" בא כדי לערפל עוד יותר את התקנות ולהרחיקן משימוש נוח וענייני.

טרם לימדוני איזו דרך בתוך מבנה, היא אינה בבחינת "דרך מוצא", שהרי מכל מקום במבנה צריך בעת מצוקה וסיכון לצאת לכיוון הבטוח כדי להיחלץ...

ראה גם ת"א 37102-06-17 אלינור ויניב סלע נ' משהב חברה לשכון בניה ופתוח בע"מ, להלן ציטוט רלוונטי:

92. אני מסכימה עם טענת התובעים כי דלת השירותים, היא "נתיב יציאה" למי ששוהה בחדר השירותים, ועל כן מהווה דרך מוצא.

הבירור בתיק זה נדרש, נוכח העובדות הבאות: מומחה התביעה, ד"ר אברהם בן-עזרא, כתב בחוות דעתו כי רוחב הדלת קטן מהדרישה המינימלית המופיעה בתקנה 3.2.1.3 ואילו מומחה בית המשפט המהנדס יקי נחמן טען כי אין בכך ליקוי. לשיטתו, התקנה הנ"ל חלה רק לגבי דרכי גישה, ואילו דרך יציאה מחדר שירותים בדירה אינה בבחינת דרך גישה. יצוין כי בתיק זה [סלע נ' משהב] נפסקו פיצויים בגין ליקויי בניה בסכום כספי העולה על סכום התביעה, והתביעה כמובן התקבלה במלואה.

לא מדובר בפריט יוצא דופן והפרוזדור ורוחבו הנמדד - הם בבחינת פרט הבא ללמד על הכלל. זו היא השיטה בה מנוסחות התקנות, ולכן נדרש בית המשפט העליון בערכאת ערעור לדון ולפסוק הלכה לאור פרשנויות שונות ונוגדות של פרט שהיה אמור מלכתחילה להיות הכי ברור והכי פשוט להבנה.