הזכות לקבלת מידע

לא לשווא למדנו באוניברסיטת תל אביב, מדעי החברה, החוג למדיניות ציבורית, כי מנגנונים מנהליים יגדלו ויתפחו תמיד, אם לא תהיה פעולה יזומה ונחרצת לצמצומם – וידוע שאין, כך ששגרת העבודה וברירת המחדל היא מנגנון ציבורי מתנפח ללא גבולות.

מבוא

קחו לדוגמא את משרדי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה במתחם עירוני כלשהו בארץ; על אף הייעול המתבקש בעקבות הרפורמה שפקדה את נושא התכנון והרישוי בשנים האחרונות, הוועדות לא הצטמצמו נוכח הקטנת מכלול התפקידים והעברת הנטל אל מכוני בקרה, אלא, נותרו כפי שהיו ונוספו אליהן מכוני הבקרה שגם להם שאיפת צמיחה וגידול, צבירת כוח ואיתור מטלות ליישומו של הכוח, והכול על כתפי האזרח המבקש בירור זכויות בניה, היתר לבנות, הגשת התנגדות, שאילתא, טופס, ואפילו הבא לבקש לפרוע חוב לאחר בדיקה האם הוא מדומה או אמתי.

פרט המלמד על הכלל

נחל את הדיון בהצגת השאלה: האם מותר לאזרח לעיין במסמכים ובתוכניות המצויים בידי הרשות המקומית או בידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה? לא מדובר בשאלה צינית מצד אחד או תמימה מצד שני, אלא בשאלה עניינית של אזרח השואל כדי לקבל תשובה ואם אפשר גם הסבר.

כמובן שבעל הקרקע או הבניין שבהם מדובר, רשאי לעיין במסמכים ובתוכניות, וגם הלכה למעשה הרשויות הציבוריות לא מונעות זאת ממנו, אך השאלה עולה כאשר שכן סבור כי בונים מולו בניין הגורע מזכויותיו, או אז, יש והרשות הציבורית לא מאפשרת עיון במסמכים הרלוונטיים בטענה כי חל לגביהם חיסיון, והיא עושה זאת בניגוד לדין. הסיבה לנקיטת עמדה נגד האזרח היא מורכבת: ראשית דבר, יש לנציג המנגנון נטייה טבעית כברירת מחדל לומר "לא", כדי להמחיש את חיוניותו על ידי המחשה והוכחה כי המבקש תלוי בו וודאי יחזור על שאלתו-בקשתו שהיא מן הסתם חשובה לו מאוד. שנית, עדיף לאותו נציג מנהלי לרצות את שועי הארץ מאשר את האזרח המשחר[*] לפתחו.

בהקשר זה, להלן ציטוט מע"א 4071/98 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' דנקנר השקעות בע"מ ופריצקר ושות' ["פדאור" 00 (4) 770], בית המשפט העליון, שופטים: צ' סגל, מ' שידלובסקי-אור, מ' גל:

ואולם, גם באין הוראה חוקית אחרת, נקבעה בהלכה הפסוקה זכות העיון של האזרח במסמכי המנהל, בהתמלא תנאים מסוימים. ברגיל עומדת לו הזכות לעיין במסמכי הרשות, כאשר יש לו עניין לגיטימי בנושא, בבחינת היותו "נוגע בדבר". בבג"ץ 337/66 פיטל נ' ועדת השומה שליד עירית חולון (פ"ד כא(1) 69), נפסק, כי זכות העיון מעוגנת בשכל הישר ובהגינות האלמנטרית ביחסי הציבור השוררים בין השלטון לבין האזרח (עמ' 72 מול ד'-ה'). העניין הלגיטימי שהיה שם לעותר, התמקד בזכותו לערור על החלטה מנהלית (לנושא זה ראו בהרחבה, בספרו של פרופ' י' זמיר הסמכות המנהלית כרך ב' (תשנ"ו), 876 ואילך; וכן בספרו של ר' הר-זהב המשפט המינהלי הישראלי (תשנ"ז) 408-413).

כלומר, על פי פסק דין של בג"ץ הנזכר לעיל, ככל שהאזרח נוגע לעניין, יש לו רשות וקיימת לגביו הזכות לעיין במסמכים המוחזקים על ידי הרשות הציבורית. מטבע הדברים כל פסק דין מתייחס אל הנושא הפרטי המובא לפניו, אולם למדים מפסקי דין במיוחד מאלה של בית המשפט העליון ובמיוחד אלה המנומקים, כי הפרט מלמד על הכלל.

מה קורה במציאות?

כפי שידוע לרבים, למרות פסיקה זו שהיא מחייבת, הרשויות המקומיות והוועדות המקומיות והמחוזיות לתכנון ולבנייה לא יתנו בקלות יתירה לאזרח לעיין בתיקי בנייה, אף כשיש לו עניין ברור בהם, וזאת מכמה טעמים אפשריים:

א. כאמור, יצירת תלות של האזרח המבקש בקשה באותו פקיד האמור להכריע האם להיעתר לבקשה אם לאו. תלות זו מהווה אחד מעמודי התווך של הבירוקרטיה.

ב. הימנעות הפקיד מעימותים אפשריים עם בעלי המגרש/הבניין בהם מדובר.

ג. הרי אותו אזרח המבקש לבדוק מסמכים ולצלמם כך שיהיו ברשותו, בא מן הסתם  גם כדי להלין על תקינות הנהלים והמעשית של הרשות הציבורית, ולכן הנטייה הראשונה של המנגנון היא לדחותו.

ד. סביר להניח כי האזרח המצוי לא מכיר את זכויותיו ולא מודע להן לכן הוא נדחה בקלות יתירה.

בנוסף לפסיקה, בא לטובת האזרח המבקש מידע, במקרים מסוימים גם החוק. מדובר ב"חוק זכויות נפגעי עבירה תשס"א 2001", שעניינו רב בנושאי תכנון ובנייה בשל היותן של עבירות על חוקי התכנון והבנייה בגדר עבירות פליליות.

להלן ציטוט מהחוק:

8. זכות לקבלת מידע על ההליך הפלילי

(א) נפגע עבירה זכאי לקבל מידע על זכויותיו כנפגע עבירה ועל הדרך שבה מתנהל הליך פלילי, כפי שיקבעו השרים.

(ב) נפגע עבירה זכאי לקבל מידע על השלב שבו מצוי ההליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע; ואולם לא ייכלל במידע לפי סעיף קטן זה, מידע שמסירתו אסורה לפי כל דין או שיש במסירתו, לפי שיקול דעתו של האחראי על החקירה או התביעה, כדי לפגוע בחקירה או בפרטיותו או בשלומו של אדם; השרים יקבעו את דרכי קבלת המידע ותוכנו.

(ג) נוסף על הוראות סעיף קטן (ב) -

(1) נפגע עבירה שביקש זאת זכאי לכך שהגופים המפורטים בתוספת השניה יידעו אותו על שלבים בהליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע, כמפורט באותה תוספת; (2) נפגע עבירת מין או אלימות שביקש זאת, זכאי לכך שהגופים המפורטים בתוספת השלישית יידעו אותו על פרטים נוספים בהליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע, לרבות לענין זכותו לפי סעיפים 16 ו-17 כמפורט באותה תוספת.

(ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהחובה לידע מתלונן לפי הוראות חוק סדר הדין הפלילי.

חוק זה עומד לימינו של כל מי שנפגע מפעולות תכנון או בנייה בסמוך לביתו/למגרשו, והדוגמאות לכך הן רבות.

בת"פ 2179/99 חווה שפס נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מבוא העמקים, עלה הצורך לבקש מבית המשפט כי יאפשר לנפגעת העבירה לצלם מסמכים מתיק בניה של שכן שבנה תוך פלישה לשטח ציבורי [שביל להולכי רגל]. הפלישה היא כמובן עבירה על חוקי התכנון והבנייה.  את הנפגעת ייצגה עו"ד סמדר בן דור, אשר הגישה בקשה לבית המשפט כי יורה לוועדה המקומית לאפשר לגב' חוה שפס לצלם מסמכים רלוונטיים.

הבקשה נסמכה על החוק המצוטט לעיל ואושרה על ידי בית משפט השלום בנצרתכמבוקש, סגן הנשיא ג'ורג' אזולאי.

מסקנה

המסקנה המתבקשת היא כי כאשר האזרח נזקק לשירות מנציג רשות מנהלית, הוא לא נמצא בהכרח במעמד נמוך מנותן השירות כפי שניתן לחשוב, וכל מה שהאזרח צריך הוא לדעת מהן זכויותיו ולעמוד עליהן, בין תוך סיוע משפטי ובין מתוך ידיעה של זכויותיו.

-=-=-=-=-=-=-=-=-

[*] משחר לפתחו = בניין פיעל; שיחר משמעו "הקדים לתור אחרי..." [מילון אבן שושן המרוכז], ובהשאלה – מייחל, כפי שמחכים לעלות השחר, לקראת יום חדש.