מדוע הבריח כלפי מטה, בדלת כניסה – חיוני?

נושא מיגונה של דלת הכניסה לדירה לפי תקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התוספת השנייה, לא יורד מסדר היום, ורבים שואלים – מדוע הבריח לכיוון הרצפה חיוני?

על פי תקנה 2.92 נעילת הדלת צריכה להיות לארבעה כיוונים, כולל הכיוון כלפי מטה. ישנן טענות רבות נגד דרישה זו, ולכן ראוי להבהיר מהו הצורך בה.

אחת משיטות הפריצה לדירות מגורים היא על ידי הפעלת ג'ק אופקי, שבסיבוב הבורג - הוא מתארך ודוחק את המזוזות זו מזו.

[המזוזה היא הרכיב האנכי של מלבן הדלת; המשקוף הוא הרכיב האופקי העליון].

ועתה, נסו לדמיין מה קורה כאשר קיימת נעילה על ידי בריח כלפי מטה, לעומת מה שיקרה באין בריח כלפי מטה: בשיטה זו של פריצה לדירה, הבריח כלפי הרצפה ביחד עם הבריח כלפי המשקוף – מחזקים את אחיזת הדלת במלבן ומגבירים את ההתנגדות לפריצה, בעוד שכאשר לא קיים בריח כלפי מטה – שיטת פריצה זו היא קלה ויעילה.

לשון אחר – הפורץ פועל נגד עצמו, בכך שהוא מגדיל את כוח ההתנגדות של הדלת לפריצה - בנסותו לפרוץ לדירה בשיטה זו.

כשאין בריח כלפי מטה, שיטת הפריצה המתוארת לעיל היא קלה ונוחה ביותר, ולכן היא גם פופולרית אצל פורצים, שלא צריכים לדאוג לשלמות הדלת, [שהרי בשיטה זו הדלת מתעוותת], להבדיל מפורץ המוזמן על ידי הדייר שאיבד את המפתח...