בדיקה אקראית אינה מלמדת דבר על סיכונים ועלולה להטעות

לא בכל מקרה בדיקת התאמה לתקן באופן שהמדגם נבחר בצורה אקראית, משרתת את המטרה.

דוגמא א'

הקירות החיצוניים במדינה – בעיקר בבניינים גבוהים ורבי קומות – ברובם המכריע, מחופים באבן טבעית או בחומר חיפוי דומה.

כאשר עולה על הפרק בדיקת בטיחות החיפוי, בדיקה שצריכה להתבצע בכל בניין מחופה אבן מסיבות של בטיחות כתנאי הכרחי לקבלת תעודת גמר – [דרישה הגיונית ומתבקשת, שטרם ננקטת על ידי הוועדות המקומיות לתכנון ולבניה] - צריך להתוות דרך פעולה, ולקבוע מראש מה בודקים, ובעיקר, מהו גודל המדגם, והיכן בודקים.

ידוע כי מבחינה סטטיסטית, ישנה חשיבות לגודל המדגם, ביחס לגודל האוכלוסייה.  אם מדובר בבניין בו שטח המעטפת 1000 מ"ר, יידרשו על פי קביעת מומחה x בדיקות ואילו אם שטח המעטפת גדול יותר – נניח, 3000 מ"ר – אזי כדי להגיע לאותה רמת דיוק, המדגם יהיה גדול מ- x. גם למיקום ולמידת פיזור הבדיקות ישנה חשיבות.

ועתה, המומחה צריך להחליט, מהי מטרת הבדיקה:

אם הבדיקה נועדה לתת ציון לקבלן, תהיה מתאימה בדיקה אקראית.

אם הבדיקה נועדה למנוע סיכון [של נשירת אבני חיפוי משטח המעטפת], בדיקה אקראית עלולה להוליך שולל ולהכשיר בניין מסוכן – כאילו הוא ראוי לשימוש.

מדובר בשגיאה קריטית, כי עלול להיווצר מצב בו בניין בו יש סכנה של נשירת אבני חיפוי – יקבל אישור תקינות ממעבדה מוסמכת/מאושרת, על כל מה שמשתמע מכך.

להבהיר:

אבני החיפוי לא יתנתקו מהבניין, בהתאמה לתוצאות בדיקה אקראית, כי בבדיקה אקראים מתקבל חוזק ממוצע או ששואפים לקבל חוזק ממוצע, ואילו סיכון נשירת אבנים מהמעטפת אינו נגרם על פי הממוצע אלא על פי מצבי קיצון. האבנים בעלות חוזק ההידבקות הממוצע - סביר להניח כי יישארו מחוברות, וסביר להניח כי רק האבנים בהן חוזק ההידבקות נמוך – יתנתקו תחילה, גם אם בדיקה מדגמית אקראית תיתן תוצאת הידבקות מניחה את הדעת.

לדוגמא, ייתכן כי דווקא אבני החיפוי הקרובות או הגובלות למקצועות האנכיים של הבניין הן יותר "חלשות" ומועדות לנשירה.

ייתכן כי היכן שנצפים סדקי-צד בין שכבת החיפוי לבין שכבת הרקע, יש אבני חיפוי היוצרות סיכון של נשירה.

ייתכן כי באזור בו ניכר בנקישת פטיש שיש חלל מאחורי אבן החיפוי – דווקא שם תנשור האבן תחילה.

כדי למנוע סיכון, צריך שמומחה יזהה את נקודות התורפה בחיפויי החוץ, ויכוון את הבדיקה למקומות אלה.

בתקן הישראלי אין התייחסות מתמטית ל"סטיית התקן", אלא יש בו רק דרישה לממוצע ולרמת התוצאה של אבן בודדת. זו התייחסות חלקית למידת הפיזור וכמובן לערך הסטטיסטי המכונה "סטיית התקן" של המדגם.

במצב זה, בו רק אי התאמה לבדיקה תקנית מדליקה נורה אדומה, יש חשיבות מיוחדת לבחירת המדגם באופן מושכל, על פי ההסבר לעיל, בכל אתר ובכל מבנה בהם המטרה היא למנוע סיכון בטיחותי למשתמש [ולא רק לתת ציון לעבודת הקבלן].

גישה זו צריכה להיות נר לרגלי מומחים, עורכי דין ושופטים, אם באמת טובת המשתמש ובטיחותו לנגד עיניהם.

דוגמא ב'

בבדיקת תשתית הדבק  תחת הריצוף, [ניסור ריבוע 5X5 סמ"ר, או קידוח בקוטר 5 ס"מ, ובדיקה - האם יש תחת המדגמים דבק – או אין], נבדק בבדיקה אקראית מדגם בן 6 יחידות, ונמצא כי ב- 3 יחידות התוצאה הייתה כי יש דבק תחת האריח, וב- 3 יחידות אין דבק תחת האריח. לכן המסקנה לכאורה הייתה כי צריך לפסול את הריצוף, שהרי 50% לא תקין, מהבחינה הנבדקת. 

האומנם?!

צריך לקחת בחשבון כי על פי התקן החל על הדבקת האריחים לרקע, נדרש למרוח דבק ב- 85% משטח האריח [לפחות], ולכן, ייתכן כי המדגם, בחלקו שעבר את המבחן – אף על פי שיצא תקין – אינו תקין, כי באריח בו רק 50% דבק, שהוא כמובן פסול – התוצאה יכולה להיות תקינה [אם המדגם נעשה ב- 50% שבהם יש דבק], ובבדיקה אחרת – נפסל אריח תקין, אם המיקום הנבדק הוא ב- 15% המותרים להיות ללא דבק ...

הפתרון במקרה זה הוא להתחשב בדרישות התקן ל- 85% הדבקה, ואחת השיטות היא לפרק 6 אריחים שלמים ולבדקם...