על כף המאזניים
זה שאינו יודע לשאול – ושואל – מקבל כאן את תשובתי לשאלות, תוך הבאת המצב הייחודי והיחידי בתבל בו נתונה בדור זה המדינה היהודית.
"שאינו יודע לשאול"
באווירה של פסח, שואלים אותי בהזדמנויות רבות חברים וקוראים, שאלות ומעלים קושיות בנוסח זה:
"תגיד, אתה באמת לא רואה את האווירה העכורה במדינה?! האינך מבחין כי מדינת ישראל מנוהלת על ידי ממשלה שגובה מסים המשתקים את המשק, האינך מבין כי אנו בהידרדרות חברתית וסוציאלית ואין כסף כדי לגמור את החודש, וכן ההתמודדות עם מגיפת הקורונה נכשלה?! האומנם הכול טוב מסביב – אין אבטלה, אין עודף שרים וסגני שרים, והכול מתנהל לשביעות רצונך?! אינך שואף לשינוי ולריענון?!"
והשואלים, מזכירים לי את הבן מהאגדה שאינו יודע לשאול.
תשובתי מובאת המאמר זה.
אכן, חלק מהמידע שכלול בשאלות הוא נכון, חלקו לא, וחלקו נכון חלקית ושקרי חלקית. אלא שבנוסף לכל מה שכלול בשאלה הנ"ל, צריך לקחת בחשבון עוד נושאים, לא פחות חשובים ומכריעים, יותר חשובים, יותר מכריעים ויותר גורליים.
ראייה מרחוק
כשבאין לבחון ממשלה ולבחור ממשל, צריך להביט על מדינת ישראל בראייה מרחוק, ראיה פרספקטיבית, ולא ראיה מקרוב ומתוך תוכה של המדינה.
מדינת ישראל נוסדה שנים ספורות הנמנות על ידי אצבעות יד אחת לפני אירוע שהיה צריך לזעזע את העולם: השואה. השואה התחוללה על ידי עם אירופאי, מבלי שהייתה יריבות כלשהי בין העם המחולל אותה לבין העם היהודי, והמטרה הייתה להשמיד את העם היהודי לבלי זכר. העם המחולל רצח בשיטתיות מדעית כל יהודי ללא אבחנה נוספת, ובלבד שהיה יהודי, והעמים סביב באירופה ובשאר העולם ידעו ושתקו, חלקם עף שמחו לאיד.
במצב בלתי סביר, בלתי הגיוני, בלתי נתפש זה, קמה המדינה היהודית – עם תפקיד חיוני, הכרחי, קיומי, והוא: לשרוד.
בראש ובראשונה, ולפני הכול – לשרוד.
אמנם לא "רק", אבל ללא יחס עם שאר המטלות.
לשרוד, במצב בו מדינה אחרת, חברה באו"ם, מאיימת על מדינת ישראל בהשמדה מעל כל במה אפשרית ועומדת על סף הגעה לנשק גרעיני, מבלי שהעולם [ובממשל החדש בארה"ב – כולל ארצות הברית] יעצור מהלך זה.
מדינת ישראל לבדה אמורה [חייבת] למנוע מהמדינה המאיימת הגעה לנשק גרעיני – בכוח הנשק. אכן, הנשק יופעל רק בלית ברירה, אולם שומה על ממשלת ישראל להקפיד על יכולות צבאיות המהוות הרתעה ולא רק הרתעה אלא גם בבוא העת – כן לפעולה אופרטיבית, פעולה למניעת הגעת המדינה המאיימת ליכולת גרעינית.
יתירה מכך, בראש מדינת האיום יש שלטון רודני, סהרורי, וכמובן בלתי צפוי.
זה המצב האובייקטיבי ממנו אין להתעלם, וממקום זה צריך לשקול – מה נכון לעשות.
אחרית דבר
בראייה פרספקטיבית אובייקטיבית, כמה נושאים שהם יכולים להיות בלב ליבה של מדינה כמו דנמרק או לוקסמבורג – אצלנו הם חשובים מאוד, אבל פחות.
וזו התשובה לזה שאינו יודע לשאול.
