הפולמוס חודר למומחיות

מומחה המקבל מינוי כמומחה מעם בית המשפט, לפעמים יוצא מגדרו כדי להידמות לעורכי הדין של הצדדים ולשופט, ומבטל בכך את יתרונו המקצועי כמהנדס, כאדריכל או כשמאי מקרקעין – יתרון שבזכותו מונה המומחה להיות מומחה מטעם בית המשפט.

החנופה באה לידי ביטוי גם בשפה המשפטית שבה נוקט המומחה, ובמקרה הגרוע יותר – גם בשיטת הפולמוס המקובלת בבית המשפט בכתבי טענות ובפסקי דין, שיטה שכבודה במקומה מונח, אך אין מקומה בתוך חוות דעת הנדסית. לא מדובר רק בצורה, אלא בצורה המשפיעה על המהות, כפי שיובהר להלן.

אי אפשר להשאיר "כתב-אישום" כה חריף נגד חלק מהמומחים המתמנים על ידי בית המשפט,  מבלי להביא דוגמאות, ולהלן מובאות כמה דוגמאות הנקוטות בדרך השגרה על ידי מומחים:

"דיון"

בפסקי דין, יש ובית המשפט מביא תחילה את הרקע לסכסוך ובהמשך שוטח את עיקרי טענות הצדדים. לאחר מכן, תחת הכותרת "דיון", בית המשפט פוסק מהן מסקנותיו. מומחים רבים הולכים שבי אחרי השיטה הנ"ל, ובתוך חוות הדעת המקצועית שלהם, הם מביאים בהרחבה יתירה את טענות המומחים השונים, ולאחר מכן - תחת הכותרת: "דיון" - שוטחים את ממצאיהם ומסקנותיהם.

יש בכך חיקוי זול וטעם לפגם, בלשון המעטה, כי בפני המומחה אין כלל מתדיינים והוא לא אמור לגבות עדויות. ממילא, אין מקום לאותו "דיון" שהוא ראש-פרק בחלק מפסקי הדין. לפעמים חוות דעת מקצועית המנוסחת בלשון משפטית, במרבית חלקיה נסבה על ההקדמה והמבוא, על סקירת טענות הצדדים, ומיעוטה – תחת הכותרת: "דיון" – מתייחס לגוף העניין, שבגינו המומחה מונה לתפקידו.

"לחילופין"

המונח "לחילופין" הוא משפטי ביסודו, ומקומו בכתבי טענות. לעומת זאת, השימוש ב"לחילופין" בחוות דעת מקצועית, עלול ליצור מצב בו המומחה לא בחר באלטרנטיבה המועדפת עליו למטרת ביטולו של ליקוי או למטרת שינוי מתבקש בנכס, וגרוע מכך, הוא מכניס לשיקול הדעת שיקולים זרים, שהמונח "לחילופין" ומה שמסתתר מאחוריו – לכאורה מאפשרים ומכשירים. מומחה צריך להציג מה דרוש לבצע ומהי העלות, גם במצב של מספר חלופות; עליו לבחור חלופה אחת, זו אשר תביא לידי תקינות, ותבטל אי התאמה.

"לשיקול דעת בית המשפט"

מומחים מגדילים לעשות, כאשר הם מחלקים את ממצאיהם לשני סוגים: ממצאים "רגילים", וממצאים "לשיקול דעת בית המשפט". כך בעיקר לגבי עלויות תיקונים. שיטה זו היא מעידה על חוסר הבנה יסודית בתפקידו של המומחה, לעומת תפקידו של השופט. כאילו שלגבי הפריטים שבהם לא כתב המומחה "לשיקול דעת בית המשפט" – אין לבית המשפט שיקול דעת, והוא מחויב לקבל את ממצאי המומחה, ולא היא.

בנוסף, שיטה זו יוצרת מצג שווא, כאילו חוות דעתו של מומחה בית המשפט היא בסיכומה דוחה פרטי ליקויים רבים והדבר בא לידי ביטוי בסיכום הכספי הכללי של עלויות התיקונים, סיכום נמוך מבחינה מספרית, כי הוא לא כולל את אותם פריטים, בהם השאיר המומחה ברוב טובו את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט...

סיכום

כשהפולמוס חודר למומחיות, האחרונה בירידה.

כשהמומחה מנכס לעצמו שיח משפטי ומתהדר בביטויים מתחום המשפט – המומחיות שלו היא בנסיגה.

מדובר בטקטיקה המנפחת את חוות הדעת מבחינת היקפה ומשווה לה צורה "מכובדת" ותואמת כתבי טענות או פסקי דין, ובכך - פוגעת במיקודה, וזאת תוך התרפסות בפני הצוות המשפטי ובניסיון שווא להידמות לו.

הצעתי למומחים היא להעמיק דווקא בפן ההנדסי-תכנוני-מקצועי בו יש להם יתרון, אותו יתרון שבגללו הם קיבלו את המינוי.